בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
מכרתי / ©רבקה ירון
מָכַרְתִּי אֶת כָּל הַמָּחָרִים שֶׁלִי
עַכְשָׁו אֲנִי חָפְשִּׁיָּה
מְטַיֶּלֶת
אָמְרוּ לִי: עוֹד תִּצְטַעֲרִי
כְּאִלּוּ קֹדֶם לֹא
.
.
.
מכרתי / ©רבקה ירון
מָכַרְתִּי אֶת כָּל הַמָּחָרִים שֶׁלִי
עַכְשָׁו אֲנִי חָפְשִּׁיָּה
מְטַיֶּלֶת
אָמְרוּ לִי: עוֹד תִּצְטַעֲרִי
כְּאִלּוּ קֹדֶם לֹא
.
בוקר טוב רבקה! מחשבות חופשיות בעקבות השיר:
משהו במכירה הזאת לא ממריא. שאלה מוזרה, אבל זה מה שעולה אצלי: איך אפשר למכור את המחר? נכון שזה דימוי והכל מותר בכתיבה היוצרת, וגם יש חיבור לשוני מפתיע בין ה-מכר ל-מחר, אך לאוזן שלי הח-כ חורקות מדיי.
המשפט "עַכְשָׁו אֲנִי חָפְשִּׁיָּה/ מְטַיֶּלֶת" – יפה ופתוח. גם בשורה האחרונה – "כְּאִלּוּ קֹדֶם לֹא", העונה למה ש"אמרו לי" – יש חן של דיבור סלנגי והיא כמו תלויה על בלימה ורומזת על חופש בערבון מוגבל.
צהריים טובים, רוחה.
לשאלותייך-מחשבותייך:
1. מכירת המחר: אני הצלחתי :);
2. החיבור הלשוני: הלכתי לפי ההיגוי העכשווי + לפי המשקל של מָכַרְתִּי, מלעיל (אמפיברך). לאוזני המצלול מתאים ומשרת אֶת הטקסט.
אני שמחה עם מה שאהבתְ בטקסט ומקבלת בהבנה מה שלא מצא חן בעינייך.
תודה!