משוטטת
בקר שלם עובר בנעימים ליד חלון המטבח והנה כבר צהריים. כל אשה צריכה חדר משלה ולי יש פינה נהדרת לצד מדף העץ הגבוה מול החלון. אין בי ציניות שאני אומרת את זה. זו באמת פינה נהדרת. העיר כולה פרושה דרך חלון הקומה הרביעית והמופע המרכזי הוא תמיד מופע השמיים. הבקר מתחיל בשמיים פתוחים, מארחים שמש. צריחי הכנסיות מתנצנצים ועונות להם ארובות המתכת. חלונות רבים נפתחים בבתים שממול ובהן פיסות חיים מציצות. האחד מעשן, האחת מצלמת, האחר תולה כביסה על חוט. זו עיר צפופה ובה חיים רבים במקביל. חלונות רבים נותרים סגורים כמו בציור החלונות בספר הילדים "הילד הזה הוא אני" .מה קורה שם?
למטה ברחוב חיים שלמים בתנועה. כלבים בטיול הבקר. אשה ועגלת גלגלים מלאה חוזרות מהשוק. גבר לבוש בהידור חוצה את הכביש בהילוך חתולי. שני שוטרים מתייעצים לצד רכב חונה בתכלית האיסור ונפרדים במתן דו"ח. גבר ואישה תחת מטריה אחת, האם יש דבר פשוט ורומנטי מזה? פתאום מתחוור לי שיורד גשם. בזמן החלימה התאספו עננים מהירים ועכשיו גשם מתחזק והולך למסך לבן אחיד. באה רוח ומטיחה אותו אל החלון המטבח שלי בהצלפת שוט. שובל טיפות מאורך נשאר לקשט.
הרחוב מתחת לבית שלנו מרוצף בתי קפה נהדרים, כל אחד והאופי שלו. כל אחד ישמח לארח אותי (על מחשבי) במחיר הקפה האחד בלבד ובכל זאת טוב לי הבית יותר מכולם. כאן אני לא מופרעת, לא ננגעת, חסרת כל אינטראקציה אנושית עם הסביבה ומלוטפת בטרנינג שלי הנצחי. לא אצא מכאן רגע לפני שצריך, שאהיה חייבת. בינתיים מתפזרים העננים ושמש חוזרת בחיוך מנצח. אני כבר לא מאמינה לה. המרזבים הישנים עוד דולפים. העננים עצמם זזים מהר כל כך ברוח. לוקחים איתם הלאה את מזג האויר. השמיים משנים כאן את פניהם במהירות שלא תאמן.. אני ממלאת מכונת כביסה ומפעילה.
מעניין שהטמפרטורות כאן דומות מאד ביום ובלילה. כמעט ואין שינוי במעלות ה(אין)חום. בארץ שאני באה ממנה, מדברית, חום היום הוא כפול מהלילה. השינוי הוא אדיר במושגים של העור. עוד אני חושבת איך כאן חוגגים את פסחא במלוא הכח כבר מחודש פברואר. ביצים צבעוניות וארנבים עשויים שוקולד או מוזהבים עם פעמון. תרנגולות מטילות ביצי פסחא וסביבן אפרוחים. במדינה שאני באה ממנה הזיכרון קצר בהרבה. לא מזמן עוד השתוללה שם מלחמת טילים, אבל שלושה חודשים אחר כך, מי יזכור. כשהושגה רגיעה יתייחסו אליה כאילו מתמיד היתה שם. אומנות השכחה, ההתעלמות, ההכחשה, ההדחקה. האי שמרנות, האין היסטוריה, האין זיכרון.
כעת שוב שמיכה אפורה פרושה על העיר. רוח מנפחת וילונות בחלונות פתוחים, שוליים של פרגולות בחנויות. מכונת הכביסה מאיצה, קודחת ומרפה. תמיד אפשר לסמוך על מכונת הכביסה שתעמיד את הסדר על כנו. שלא תהיה עייפה, סרבנית, עצלה. שתהיה מישהי אחת בבית שתישא את משא השגרה על כתפי הברזל שלה. אני מודה לה בליבי ונפנית אליה. מה יש שמנחם תמיד בכביסה לבנה?
