קול הנשמות

אני לוקחת בחזרה את הצעתי לשבת במטבחך החשוך ולהקשיב לנשמות תועות ביחד. הרבה יותר ניסי וחלומי להתבונן בך באור חזק בעודך מדברת על מכירת דירה. את מראה לי את פנייך ואני קוראת בהם נס גדול. מהו קול הנשמות לעומת פנייך… הם כמו מעשה בראשית, קורים כל רגע מחדש. אין סוף להבעות ולדמויות נשים שעוברות בהם במהלך שיחתנו. אור חזק אני צריכה, להאיר את העומק, את המצולה. את לא מתביישת, מתקרבת אליי כמו ילד שמדביק את פרצופו לזכוכית החלון. עודנו חופשי מחובה למצוא חן, ככה גם את. "איך את ואני נראות, קטן עלינו" את אומרת ומדליקה אור בהיר מאור שבת. זהו אור שאת חיה בו בעיניים פקוחות, רואה בו את אהובייך עטירי הפגמים, ואוהבת בכל נימי נפשך. את נראית נפלא באור הזה, אין בך פגם ובכך חטאך היחיד.