AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים
אני רוצה לפתוח את הדלת.
לתת לך להיכנס.
לא יכולה לקום.
קורי עכביש עבים מחזיקים אותי.
את צועקת.
את חושבת שאני לא רוצה לפתוח לך,
שאני לא אוהבת אותך יותר.
אני אוהבת אותך.
עכביש ענק ממזמז אותי ואני חושבת עליך.
אני מתפללת.
התפילות עולות אל התקרה ונשארות שם.
אין אלוהים מעבר לתקרה,
אין חיים מעבר לתקרה.
החיים הם למטה, מתחת לעכביש,
בין הקורים הדביקים.
אני מנסה לחתוך את החוט בשיניים.
אני נוגסת ונפצעת,
אני בועטת בעכביש,
אני חיה.
את עומדת מעבר לדלת.
ואולי כבר הלכת.
אני נלחמת ומפסידה,
אני מפסידה,
אני חיה.
אולי כבר עזבת אותי,
אולי מצאת מישהי אחרת. אולי שכחת אותי.
ואני כאן, מתחת לעכביש, זוכרת.
זוכרת כל רגע איתך, מוכרעת, מובסת.
העכביש מנשק אותי ואני מנשקת אותך.
אני חולמת, אני לא מתה, אני לא רוצה.
נצח מתחת לעכביש,
נצח בלעדיך,
אינסוף כישלונות.
ואני חיה.
הוא לא יהרוג אותי, אני לא אשתגע, לא אנצח.
לעולם לא אנצח.
לעולם.
לעולם.
התפילות צונחות מטה, קלילות, מלאות אוויר,
מרחפות בחדר.
אני נלחמת. אני לא חזקה, אבל אני נלחמת.
ומפסידה.
נצח. זה יימשך לנצח.
לא אראה אותך יותר.
אני שונאת אותו.
הוא מכאיב לי, הוא משגע אותי,
הוא גורם לי לחיות.
הוא גורם לי לחיות.
העולם לא ייחרב, העכביש לא ימות,
אני לא אנצח.
לא אוכל, לעולם.
אני לא אנצח.
לא אוכל, לעולם.
מלכודת העכביש הארוגה בתוכנו ומעלינו
תמונה סוראליסטית קפקאית משהו ציירת לנו כאן שרה
מלכודת מחייה והורגת בו זמנית -נפתוליה וסתירותיה של הנפש
מאוד מדויק.
תודה, חנה
שרה, השיר הזה הוא תסריט אימה לפרטיו, וזה לא נגמר ברע מכול, אלא נמשך ונמשך (שזה בעצם הרע מכל). אבל אפילו ניצחון המלה של השיר הוא בכ"ז סוג של ניצחון. הוא גורם לך ולנו לחיות.
כן, אמיר, גם אני מרגישה שיש כאן ניצחון. לא על עכביש, אלא על משהו אחר. תודה רבה לך על הקריאה האופטימית, היא חשובה:-)