AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים
שכחת אותי
על כסא מאחורי הבית שלך.
שכחת אותי.
ואני זכרתי.
כל רגע מרגעי ההמתנה
זכרתי את הפנים שלך,
את היד שלך על גבי הערום.
את העיגול הקדוש המקיף אותנו
והופך את חיי לנסבלים.
שכחת אותי בחצר האחורית,
עם כוס מים ביד וציפייה.
והייתי יהודיה טובה,
חיכיתי למושיעי ארבעים יום וארבעים לילה,
וחזרת,
ולא היה עגל הזהב בחצר,
ולא שברת את לוחות הברית,
ושום דבר לא השתבש.
ארבעים יום עברו עלי כרגע אחד,
בציפייה לחיוך שלך,
לעיגול הזהב כנגד עגל הזהב,
העיגול שמקיף אותנו והופך,
הופך את הכול.
שכחת אותי בשיטוטי העד שלך
והקפת את כדור הארץ בלעדיי.
ואני זכרתי.
כל מה שתלוי בך על בלי מה,
כל מה שזקוק להזנה.
וחזרת,
וישבתי באותו מקום,
עם אותה כוס מים,
עם אותה ציפייה.
ושום דבר לא השתבש.
ואמרת:
לא, את לא עבד שמחכה לאדונו.
לא חתולה לפני הקפיצה.
את אהובתי זוכרת-כל.
כל מה שתלוי בי על בלי מה,
כל מה שזקוק להזנה.
ולא הצטערנו על שום דבר.
ארבעים יום וארבעים לילה
כל אחד היה במקומו
ושום דבר לא השתבש.
אוהבת את שירייך.
ברוכה הבאה
תודה רבה, מירי
היי שרה
נהדר,
פירוד שעושה טוב,מרחק שעושה קירבה.
מציעה לך להגדיל אצת האותיות,
להתראות , טובה
תודה, טובה.
אני אחשוב על זה.