בואי אלי לגן עדן.
תדפקי על דלת עץ צבועה לבן,
אני אפתח לך.
תעברי במסדרון עמוס ראשי חיות,
תיכנסי לחדר עם מיטה גדולה,
עם חרב על הקיר.
בואי לגן עדן.
המיטה היא גן.
אם את לא מאמינה לי, תשכבי.
את מימיני, אני לשמאלך.
והחרב בינינו.
ראשי חיות יבואו ויעמדו מסביב.
הם יביאו לך מים.
תשתי.
תאמיני, המיטה היא גן.
תביטי בפניי היפהפיות,
בגופי המושלם,
ותאמיני.
תשכבי.
לא אוכל לגעת בך.
אני מושיטה יד,
החרב חותכת לי אצבע.
עשר אצבעות כרותות במיטה.
עשר שלוליות דם.
את מימיני, אני לשמאלך,
הדם בינינו, החרב מעלינו.
המיטה היא גן.
יש אלוהים.
הוא עף.
אלוהים עף מעלינו,
מכה בנו בזנב שחור,
מכה,
כדי שלא נשכח שהמיטה היא גן,
שיש אלוהים.
אני תופשת חרב והורגת את אלוהים.
קופצת לתוך המיטה ונוגעת בך.
ידיים בלי אצבעות. אני נוגעת בך.
לוחשת: המיטה היא גן,
תאמיני, תשכבי, תשכבי איתי.
לא צריך לפחד, אין אלוהים.
המיטה יורדת שאולה,
אנחנו גן,
אנחנו גן מזדיין בשאול.
תביטי בפניי היפהפיות,
בעיניי האדומות,
בפי הפעור,
ותאמיני.
ברוכה הבאה
שיר חשוף ויפה
תודה רבה, גיורא
שרה, אני מאמינה לך, כתבת שיר שמעלים את כל המילים שמנסות לתאר אותו. כל הכבוד.
תגובה מרגשת, חגית.
תודה:-)
חותמת על מה שכתבה כאן חגית גרוסמן.
ברוכה הבאה, שרה.
תודה רבה, שולמית.
מחמאות ממך מחלישות אותי פיזית.
מרוב אושר.
שיר מאוד מאוד יפה . תודה רבה שרה .
תודה רבה, שגיא.
נושא בנאלי ונדוש ובכל זאת הצלחת להכניס אותנו למים עמוקים ולהוציא אותנו יבשים.
מה בנאלי? גן עדן וגיהינום?
אשמח אם תסבירי.
בכל מקרה, תודה.
כלומר, יצרת נס בין לבין
תודה:-)