תּוֹם נוֹלַד בְּלֵיל עֲרָפֶל.
הֶעְפַּלְתִּי אָז בַּכְּבִישׁ הָעוֹקֵף
אֲבָל תּוֹם לֹא הִתְבַּלְבֵּל וְיָצָא
כְּמוֹ נְמִיָּה הֵגִיחַ מֵבִין הַשֵּׁיחִים
וְקָפָא פָּעוּר כֻּלּוֹ מוּל הַפָּנָסִים
שָׁקוּף וְרִירִי וְדָמִי, הַהַתְחָלָה שֶׁל גּוּף
עֵירֹם הָרְקָמוֹת הַחֲשׂוּפוֹת
וְהָאוֹר פִּלֵּחַ אֵיזוֹ צְעָקָה בְּפָנָיו
כְּמוֹ חַיָּה קְטַנָּה עֵינָיו נָצְצוּ
קְפוּאוֹת וּשְׂעִירוֹת,
כְּמוֹ גּוּר רְצִינִי הִתְנַשֵּׁף.
תּוֹם חָצָה אֶת הַכְּבִישׁ
כְּמוֹ חוֹלֵד אוֹ שָׁפָן
וְנֶעֱלַם בֵּין הַסְּלָעִים.
אֲבָל לֹא הָיוּ בְּתּוֹם רַעַד וְלֹא הִסּוּס
מַרְאֶה עֵינָיו הַחֲדָשׁוֹת
כְּשֶׁהִבִּיט בִּי כְּיוֹדֵעַ
מֵאֵיפֹה תָּבוֹא הַנְּשִׁימָה הֲבָאָה
עוֹרוֹ אֶחָד וּמַשֶּׁהוּ כְּבָר נִכְרַךְ
וְהָעֲרָפֶל מְכַסֶּה אֵת תַּחְתִּיתוֹ: בֶּטֶן וְרַגְלַיִם
וְאוֹרוֹת חַשְׁמַל מִשְׁתַּקְּפִים בְּאִישׁוֹנָיו
וְאֶפְשָׁר כִּמְעַט לְהַאֲמִין שֶׁתּוֹם הוּא רַק חַיָּה קוֹצָנִית, הֵד
וְלֹא הַיַּעַר כֻּלּוֹ.
שיר מעניין. יש רגעים שצמרר לי בגב…
נורית
שיר מיסטי, עירוני ואפל
אהבתי מאוד את העולם שבנית
כמו נורית כשתום חצה את הכביש ונעלם בין הסלעים משהו גם בי נסער. ואיך לא, השורה האחרונה שלך אוספת באופן הדוק וחד את השיר כולו. אהבתי.
שיר מעניין
מרגישים בעור את העץ היער והתום