אחרי היום הארוך בשנה

כְּכָל שֶׁהַיָּמִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים,

הַשְּׁתִיקוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְאָרְכוֹת.

בַּחשֶׁךְ רוֹאִים: לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר

לוֹמַר זֶה לְזֶה.

מְשֻׁעְמָמִים, אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן מֻקְדָּם;

שְׁנָתֵנוּ קְטוּעָה, מְקַרְטַעַת

צוֹלַעַת וּמֻתֶּשֶׁת. אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים

עַל מְקוֹמוֹת יָפִים, הָרִים וּמַפָּלִים;

אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים הַרְבֵּה, בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן.

זֶה לֹא עוֹזֵר.