הַשַּׁלֶּכֶת תַּמָּה

הַשַּׁלֶּכֶת תַּמָּה

הַשַּׁלֶּכֶת תַּמָּה

וְאַתְּ אָמַרְתְּ, כֹּחַ הַבְּכִי נִטַּל עֻקְצוֹ

שָׁקוּף הוּא לְמַרְאֶה, בָּא לִמְדֹּד גְּבוּלָן שֶׁל דְּמָעוֹת

לַחְלוֹת פְּנֵיהֶן הָאֲפֹרוֹת, כְּסוּמָא בָּאֲפֵלָה

לַחְשֹׁשׁ מֵאָדָם כְּמוֹ חַיָּה בַּשִּׂיחַ.

הַלִּבְלוּב בִּקֵּשׁ פִּרְצָה אוֹ חָרַךְ לַעֲבֹר

לַח, אֵינוֹ מֵנִיחַ לְהִכָּבֵשׁ

הֵיכָן שֶׁהַכּוֹכָבִים נֶעֱלָמִים בָּעֶרֶב הַיּוֹרֵד,

וְנִשָּׂא חֲרִישִׁית מִזֵּעַת הַיְּרֵכַיִם

טָבוּל בַּפְּטָמוֹת הַמִּתְבַּקְּעוֹת תַּחַת יָדִי

יָפוֹת כִּתְמוּנָה. 

שְׁתִיקוֹתַי יְמַלְּאוּנִי בּוּשָׁה

אִם לֹא הָגִיתִי אֶת אָהַבְתִּי

אִם לֹא פְּרַשְׂתִּיהָ גְּלוּיָה

נָהִינוּ אֶל עֶרְוַת הַגַּלִּים הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת. 

יָדַעְנוּ עַד כַּמָּה נִלְעֶגֶת הֲפָחַת חַיִּים עֲקָרָהּ

כְּמוֹ הָיוּ כּוֹכָבִים לִצְרֹב בָּאֵין

בְּלֹעַ הַצְּלָלִים הַפְּעוּרִים בַּחֲתָךְ הַשְּׁקִיעָה,

בִּגְמִיעָה אַחַת בּוֹדֵדָה. 

אָפֹר הַכְּאֵב

נִיב לוֹ בִּשְׂפָתִי. 

מִשִּׁירֵי לֵאָה גַּת כֹּהֵן ©

Saturday. 20 September. 2008