לִשְׁלֹחַ מַשֶּׁהוּ קָרוֹב כְּמוֹ לֶחֶם חֵיק

לִשְׁלֹחַ מַשֶּׁהוּ קָרוֹב כְּמוֹ לֶחֶם חֵיק 

אִם רַק אוּכַל לֶאֱהֹב

לְהַפְלִיא אִמְרוֹתַי,

לְהִתְפַּרְנֵס מִשִּׁירָתִי.

לָלוּשׁ בְּנִלְעָגוּת הַיֵּצֶר בְּשִׁכָּרוֹן בִּלְתִּי נִתְפַּשׂ. 

לְחַלּוֹת פְּנֵי רְגָּשׁוֹת עַד יִתְרַצּוּ,

עַד יְכַרְכְּרוּ לְפֶתַח דַּלְתִּי.

אִם רַק אוּכַל לִמְשֹׁךְ אֶת הַסֶּרֶט הַנָּע לְכִוּוּנִי

וְאֵין, וְלֹא תְּהִי בָּאַחֶרֶת בַּשַּׁחַר הַדּוֹחֵק הַזֶּה

תְּפִלָּה רְצוּצָה נִשְׁלֶפֶת מִשְּׂפָתִי,

כִּי עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אֶרֶץ נִמְלַכְתִּי.

אִם לְשָּׁחֶר לַלֵּב,

לָחוּשׁ אֶת קְצֵה הָאֹפֶק נִקְרַע עַד דַּק

לִשְׁלֹחַ מַשֶּׁהוּ קָרוֹב כְּמוֹ לֶחֶם חֵיק,

פְּרוּסָה מִן הֶחָלָל שֶׁרָדִיתִי מֵעֹמֶק הַכְּמִיהָה,

שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִתְעַגֶּלֶת בְּפִי צְהֻבָּה לָאֲנָחָה

הֵן יִפְרְשׂוּ כָּרִים לַחִים וּזְנַב בֶּגֶד,

גַם פָּרֹכֶת נְבוֹנָה

נָתְנוּ בָּהּ חֹם לִנְשֹׁם כְּעָנָן
מְלוֹא הַנֶּצַח
 

עַד שַּׁחַר בָּא. 

מִשִּׁירֵי לֵאָה גַּת כֹּהֵן  ©

Sunday. 15 July. 2012