נקודת ראוּת כותבת
יום הזיכרון, ה' אייר תשע"ג, 15.04.2013, 11:03
לפני 4 דקות הקשבתי לרשת ג', שמתי את המקרוני היבש בסיר המים הרותחים ובדיוק כשהתיישבתי ליד המחשב נשמעה הצפירה.
עמדתי במסדרון ליד דלת הכניסה. העצב היה נוכח בכובד הגוף, בחלון הפורח ממול,
בנר הדולק על השולחן, בעיתון "הארץ" הפרוש ועליו הכותרת:
"הרמטכ"ל: אל
תניחו לשקט
להטעות אתכם"
ועדיין המקרוני מתבשל על אש נמוכה, ההיביסקוס פורח באדום, יורם גאון שר ברדיו:
"אני מבטיח לך , ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה".
צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים נִפְלָא כְּתָמִיד
הַכְּאֵב כְּמוֹ לֶּהָבָה
מָלֵא נְשָׁמָה
וּמִלָּה
אֵין
תמיד הבטיחו שזו תהיה המלחמה האחרונה גם לילדי חורף 73 ועולםכמנהגו נוהג וההיבסקוס פורח באדום והחיטה בזהוב
ואולי לא כדאי לשקט הזה לתעתע בבנו
ואני חוזרת עכשו מהחוץ. לא זוכרת עצב כזה גם ביום העצמאות.
פשוט אנחנו הולכים ושוכחים איך שמחים, וחוץ מזה למה אין פתרון לצמידות המטורפת הזאת בין יום הזיכרון ליום העצמאות? מה, אנחנו רובוטים? פשוט טמטום/חלמאיות בת שנים שאפשר לתקן.
וחנה, הזכרת את חורף 73 ונזכרתי באחד השירים הכי קורעי לב שאני מכירה:
ולפני שאביאו כאן פשוט, ופשוט יפה, ולצערי מדויק מה שתיארת רוחה.
http://www.youtube.com/watch?v=haSFFii7vj8
צ"ל הביאו… אסור לכתוב תגובות לפני קפה ראשון
חג עצמאות שמח על כולנו ועל כל בית ישראל!
ענת , לא טעית כי התכוונת לומר שאני אביא אותו (את השיר) ואכן הבאת = אביאו, ולא הם הביאו.
תודה שהבאת ~ חג נפלא!
לא יודעת למה אבל השיר הזה עושה לי חררה !
ריקי שלום!
אני מניחה שהתכוונת לשיר "אנחנו הילדים של חורף 73" אשר באופן עקיף היה כאן ברקע של מעֵין דיון על "יום הזיכרון".
אני לא אוהבת את ההתבכיינות של השיר "הבטחתם יונה".. היום הזה הוא טעון רגשות לכל אחד.
בשבילי מה שכתבתי היה תיעוד של הרגע המסוים שחוויתי, ולא משהו אחר.
יום טוב ~ רוחה
רוחה יקרה
ברור , וסליחה אם הובן אחרת, שהתכוונתי לשיר "אנחנו הילדים של חורף 73".
את הרגע שעליו כתבת יש לנצור !
המעבר הבלתי אפשרי מעצב לשמחה תמיד מזכיר לי איך כילדים תמיד שיבשנו את מילות השיר ל"מוכרחים להיות שמח"…