הבית הזה לא שלי…

*******************

הַבַּיִת הַזֶּה לֹא שֶׁלִּי אֲבָל יֵשׁ כָּאן חֲתוּלִים. אמרתְ שאַתְּ אוֹהֶבֶת

חֲתוּלִים. אֶהְיֶה שְׂמֵחָה כָּל כָּךְ אִם תָּבוֹאִי לְבַקֵּר. שָׁמַעַתְּ

אֶת קוֹלִי כְּשֶׁדִּבַּרְנוּ. אֲנִי לֹא טוֹב הַיּוֹם. הַיּוֹם אֲנִי לֹא טוֹב.

אַתְּ יוֹדַעַת. נָעִים לָגוּר לְבַד.

יָשַׁבְנוּ יַחַד עַל סַפָּה לֹא תואמת לַאֲרוֹנוֹת.

חָסְרֵי חוּשׁ עִצּוּב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. וְרֵיחַ שֶׁל חֲתוּלִים בָּאֲוִיר.

לֹא רָצִית שֶׁנְּדַבֵּר עַל זֶה שׁוּב. אֲבָל כָּכָה זֶה תָּמִיד.

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ. אַתְּ צוֹחֶקֶת עַל הָעֶצֶב שֶׁלִּי

וַאֲנִי מְחַיֶּכֶת וְאָז שָׂמָה אֶת רָאשִׁי בֵּין ברכייך

וּמֻתָּר לִי לִבְכּוֹת.

אָמַרְתִּי לָךְ כְּבָר. זֶה לֹא הַבַּיִת שֶׁלִּי. וְלֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתָם.

הֵם נִרְאוּ לִי נֶחְמָדִים. כְּשֶׁאֲנִי אֵלֵךְ הֵם בְּטַח לֹא יָשִׂימוּ לֵב

שבְּסַךְ הַכֹּל

הָיָה כָּאן קְצָת עֶצֶב.

פורסם בNRG מעריב בבלוג של רן יגיל