זכות הצעקה

                                                                                                                                              (1/2009) שרה הצמידה כף ידה המאוגרפת אל אוזנה כשהזרת והאגודל פרושות*. "שירותים" היא רוצה. בפעם החמישית היום. היא יצאה, אבל הייתה יוצאת בכל מקרה, לא זקוקה לאישור שלי. היא לא יודעת שראיתי את הציור שציירה. עכשיו מתוייק בתיק האישי כעוד נספח בין מערום דפים שבתוכם אפשר בקלות להיאבד. עשיתי כל מה שצריך לעשות. ניסיתי להתנחם. מאידך, נדמה היה ...

  בְּרֵאשִׁית אֱלֹהִים בָּרָא אֲנִי וְאַתְּ וִיהִי כָּל הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת. וַיּאֹמֶר יוֹצְרֵנוּ הָבָה נֵרְדָה וּנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.   יוֹדַעַת אַתְּ. חֲבֵרָה יְקָרָה. אַנְטִיגוֹנָה מֵתָה בִּגְלַל גַּאֲוָה. בַּיּוֹם שֶׁחָרַצְתְּ אֶבְנֶה עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם בַּיּוֹם שֶׁבָּלָלְתְּ אֶת שְׂפָתֵךְ וּשְׂפַת רֵעֵךְ. הַמִּגְדָּל עָמַד בֵּינֵינוּ. חוף אסור לרחצה, 2010