תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
.jpg)
רגע לפני שאני עפה לי להפוגה ממרק הלחות הדביק אני עוצרת כאן כדי לפזר כמה מילות התפעלות. לא מאמר ביקורת לא פוסט משבח רק כמה מילים שאולי יבטאו מעט את חוויית הקריאה שלי בספרה האחרון של ריקי דסקל "הכח המדמה".
בספרה היפה מיטבה ריקי דסקל לתהות על כוחן של המילים, על הרגע בו מתרחש הפלא על "המקום שכאב הופך ליופי" (עמ' 80). דסקל שואלת ומבצעת בעת ובעונה אחת.
"איך להמיר מראה במילה/ ובדיוק לציירו על מקלעת הנפש" (עמ' 71) אין בספרה תשובה אחת, המילים באות מלמעלה בחוויה טרנסצנדנטית "בשורה של אותיות מאור/לרוחב מצחי/רצו המילים/ אדני הוא האלהים" ומתוך החושים כולם "הכח המדמה של המילים/לוקח את חמשת החושים לסיבוב" (עמ' 79).
כך לתוך שיריה של דסקל מתנקזים החושים כולם עם אותה חוויה חיצונית לאדם, ספק אלוהית, ומתוך חיבור אל הטבע "בשפת חשאים/ של עור האדמה/ברושים הם סימני קריאה" כותבת דסקל בשירה "צבע השמים נשפך." (עמ' 10) אך החוויה היא לא חוויה רומנטית "ציפור/ נפש נבוכה בין הבדים/ ושבר לעולם שבר".
אותו שבר עמוק וחזק נוכח כל העת "האור היה מושלם/ בעמק המוות" נפתח השיר "על מדרון ההר" (עמ' 11) המבשר את חטיבת השירים העוסקים בשואה. נפלאה ביותר בעיני היא אותה "בלדה אפשרית על מלכה באב"ד מברודי" בה ממחישה דסקל, מעצם כותרת השיר את כוחן של המילים לברוא עולם, לשנות את המציאות, לצור חדשה, להקים מהשכחה. "כמו בסרט הרץ לאחור/יזדככו הדברים עד לתמציתם/עד לנקודת הראשית" (עמ' 27) מבטאה דסקל בשיר אחר את אותו ניסיון לגעת בדבר עצמו וביחד עם זאת כותרת השיר זועקת כמתריסה "גם לזיכרונות יש זמן תפוגה". ואולי אם יש איזושהי תשובה בספר המיוחד הזה היא בכוחם של המילים, כפי שדסקל מצליחה בשיריה, לזכך רגעים, לעורר שבריר זיכרון, לברוא עולם.
מיצית כל כך יפה את טיבו של הספר.יש לי בביתי את כל ספריה היפים של ריקי.
עפרה
רקפת יקרה, כבוד!! ויש כבוד!! גם לפוסט שלך וגם לספר הנפלא והמיוחד של ריקי המעמיק בחקר התודעה הזכרון והמלים.
יפה כתבת רקפת יקרה
וספר שיריה של ריקי אכן נפלא
ומפעים
נסיעה טובה
תהני ותכתבי
שבוע טוב
רקפת, אני אוהב את הצירוף המיוחד בין מוח ולב בכתבה שלך על ספרה של ריקי דסקל.
שבוע טוב
רקפת יקרה
תודה על המחווה המרגשת !
אני נמצאת כרגע בברלין אחרי יום עמוס חוויות והנה בסופו אני קוראת את הפוסט הזה שלך על ספרי שרבים משיריו עוסקים בעיר הזאת . איזה תזמון מסעיר מבחינתי!
בתוך כל הגרמניות הזאת לקרוא אותך עלי 🙂
בארץ אני מבינה שחום גיהנום ופה במקום שהיה גיהנום מזג האויר נעים בצורה שערוריתית. גשם דקיק מזדרזף לו כל היום וכל הלילה , צובע את העצים בירוק רענן. ועוד חדשה ישנה – הברלינאים יודעים לחיות !
ולאן את נמלטת מ"המרקֲ"?
חיבוק , שבוע נפלא ושוב תודה 🙂
רקפת הי,
יפה כתבת על שיריה עזי המבע של ריקי (שפוגעים בנו לא בשל הכוח המדמה שבהם אלא בשל הכוח המתבונן-נכוחה שבהם).
תבורכו — צדוק
תודה רבה עפרה אורה חנה עקיבא וצדוק על תגובותיכם היפות.
תודה ריקי על תגובתך ועל ספר השירים הנפלא.
הי רקפת
האו דו יו דו ?
איך היה בלונדון ?
תספרי קצת חוויות לחברה 🙂