נולדתי בדצמבר 1981. מתוגררת בדירת חדר מעל רחוב ראשי של עיר בשרון.
מצלמת במיוחד פורטרטים עצמיים.
שירי וסיפורי הקצרים הופיעו ביחרוני הספרות "גג", "מאזנים" ובקובץ הסיפורים הקצרים של יצחק בן נר.
https://www.facebook.com/profile.php?id=627122978
כוליות או מינימאליות? ואולי כל שאינו הם ( העצמי ושערוריית היותו ? )
האם הדיוקן מבקש לתאר דיוק ( כשהוא ' מצלם את הדברים כמו שהם ' ) ולהניח את תשובת העצמיות, או שהוא פותח ( בתמימות העדשה/אובייקט שמעורבות היד לעולם מעמידה בספק את את תמימותה) עד אין ספור את השאלות של העצמי ומבוכתו/זרותו בהידמות חלקו בשולי העצמים הדוחקים אותו ותופסים את מרכז חייו , עד כי הוא מציץ על דיוקנו שאכן דיוקנו הוא ? בין שחור לבן וחזיונות ?
והם זוהי מניפולציה על מניפולציה בעצמי הנגלה בהיחבא מרצונו רק לגלות ?
נועה, באופן מוזר ראיתי את הוורסיה הראשונה בבוקר, והיא עוררה בי מחשבות שלא השתנו למעשה גם עם תוספת הפנים בוורסיה השנייה…
ואגב, התמונה חיזקה אצלי את התהיה כי קטן ההבדל בין הרומן, הצילום והציור עד לא קיים, אלא לצרכי הבדלה תדמיתית ותחימת גדרות.
זורי היקר, אתה כמובן מבין שבבוקר התמונה פשוט נחתכה לי. עוד לא הגעתי לרמה כזו, בה אני מציגה חפצים וקוראת להם דיוקן.
אני יכולה להעיד שהדיוקן העצמי שלי לרוב מאוד מניפולטיבי. אני לא בהכרח רוצה לחקור מי אני .. אולי בדיוק הפוך.
תודה על התגובה היפה
אפשר הגדיר זאת כרב הניסתר על הניגלה. גם מבחינת מהות הדיוקן העצמי וגם מבחינת שטח התמונה המוקצה למחצית הפנים גלויי המבע לעומת השטח שתופסים מרכיביו המעורפלים של הדיוקן העצמי.
לעולם אין אדם נראה בעיני עצמו כמו בעיני אחרים ולכן טובים גם הסוגריים בכותרת
ביציע חובבת עדשות זכוכית ונייר
כוליות או מינימאליות? ואולי כל שאינו הם ( העצמי ושערוריית היותו ? )
האם הדיוקן מבקש לתאר דיוק ( כשהוא ' מצלם את הדברים כמו שהם ' ) ולהניח את תשובת העצמיות, או שהוא פותח ( בתמימות העדשה/אובייקט שמעורבות היד לעולם מעמידה בספק את את תמימותה) עד אין ספור את השאלות של העצמי ומבוכתו/זרותו בהידמות חלקו בשולי העצמים הדוחקים אותו ותופסים את מרכז חייו , עד כי הוא מציץ על דיוקנו שאכן דיוקנו הוא ? בין שחור לבן וחזיונות ?
והם זוהי מניפולציה על מניפולציה בעצמי הנגלה בהיחבא מרצונו רק לגלות ?
נועה, באופן מוזר ראיתי את הוורסיה הראשונה בבוקר, והיא עוררה בי מחשבות שלא השתנו למעשה גם עם תוספת הפנים בוורסיה השנייה…
ואגב, התמונה חיזקה אצלי את התהיה כי קטן ההבדל בין הרומן, הצילום והציור עד לא קיים, אלא לצרכי הבדלה תדמיתית ותחימת גדרות.
זורי היקר, אתה כמובן מבין שבבוקר התמונה פשוט נחתכה לי. עוד לא הגעתי לרמה כזו, בה אני מציגה חפצים וקוראת להם דיוקן.
אני יכולה להעיד שהדיוקן העצמי שלי לרוב מאוד מניפולטיבי. אני לא בהכרח רוצה לחקור מי אני .. אולי בדיוק הפוך.
תודה על התגובה היפה
זורי אתה כזה קשקשן וטרחן.
המון מהומה על לא מאומה.
יפה ולירי. אוהבת
תודה רבה איריס
אוהב את תחושת הקולאז' ואת צללי-כתמי הכביסה.
עידו.
תמונה מרתקת
מעניינים ריבועי האור
בהקשר של דיוקן עצמי
נראה כאילו יש עליהם שרידי פנים
עבודה יפה. מזמינה עוד דיקנאות כדי להמשיך ולבנות תמונה.
אהבתי את רבדיות, ההסתרה, ההצצה.
תודה רבה לכולם… איזה כיף להתעורר בא' ולראות מילים טובות
אכן מרתק ומכיל סודות , מעורר סקרנות
אפשר הגדיר זאת כרב הניסתר על הניגלה. גם מבחינת מהות הדיוקן העצמי וגם מבחינת שטח התמונה המוקצה למחצית הפנים גלויי המבע לעומת השטח שתופסים מרכיביו המעורפלים של הדיוקן העצמי.
לעולם אין אדם נראה בעיני עצמו כמו בעיני אחרים ולכן טובים גם הסוגריים בכותרת
מפחיד קצת, מבט מפוחד, מטריד. מעמידה בדמיוני את הדיוקן הזה מול הפרי עם החומר הרך הלבן בתוכו, והגבר עם הכוכבים
כמה עולמות בידי עלמה אחת