כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
דרך ייסוריו של של כתב יד
דחייה
קיבלנו את כתב היד שלך ועיינו בו.
לצערנו החלטנו שלא להוציאו לאור.
אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך,
בברכה…"
על "סקס מוכֵר" ופורנוגרפיה דיברתי, וגם על גרפומניה הרחבתי את הדיבור, אבל נראה לי שהדבר הכי כואב בכל הסיפור הזה, הוא כאשר ישנו כתב יד כתוב בכישרון, הוא מקורי, הוא עוסק במצבו של האדם, בחברה, במשפחה, לשונו יפה וקולחת, בקיצור הכול טוב ויפה, כתב היד ראוי לדפוס.
הביטוי הזה "ראוי לדפוס" – אל יהא קל בעיניכם. אם קראתם את מה שכתבתי עד עכשיו, חלק גדול מהדברים הוקדש לכתבי יד שאינם ראויים לדפוס. אם יגיד לכם מי שמחליט שכתב ידכם ראוי לדפוס, ראו זאת כאישור לכך שהספר עשוי לצאת לאור ביום מן הימים.
הבעיה היא שאחרי המילים האלה מגיע ה"אבל". הכותבים יקבלו את המכתב לעיל.
אינני יודע אם תהיה בכך נחמה, אבל אנסה בכל זאת להשיב על השאלה היחידה שמעניינת את מקבל/ת המכתב, והיא:
למה??!
פעמים רבות זה עניין של טעם. אם עורך צריך לבחור בין שני כתבי יד ששניהם טובים בעיניו על פי כל הקריטריונים – הוא יכריע בעד מה שהוא אוהב. זה פשוט, זה לא נעים, אבל זה חלק מהמנדט שמקבל מי שמחליט.
לעיתים הטעם נובע מהעדפות סגנוניות, עלילתיות, מגדריות וכל מה שעולה בדעתכם (יהיו עורכים שישמחו להוציא רומן שמתוארים בו מאכלים מעוררי תיאבון, כשם שיהיו כאלה שיעדיפו תיאורי מין עסיסיים – ואנחנו מדברים עדיין בכתב יד שעונה על כל הקריטריונים של "ראוי לדפוס").
דווקא נימוק זה, של טעם, צריך להפיח תקווה. כי אם הסיבה היחידה היא שכתב היד אינו עולה בקנה אחד עם טעמו של המחליט, ודאי יימצא עורך בהוצאה אחרת שכתב היד יהיה לטעמו.
לעיתים ישנו כתב יד, שלא רק שהוא ראוי לדפוס, אלא הוא ממש טוב! הוא אפילו לטעמם של המחליטים. אלא שממש לפני יום/שבוע/חודש/שנה יצא ספר בדיוק על אותו נושא. נכון שזה כותב אחר, נכון אפילו שהספר כתוב הרבה יותר טוב, אבל ההערכה היא שמסיבה זו הוא לא יוכל לקבל שום יחסי ציבור, ומשום שהספר הקודם הצליח מאוד, וקיבל חשיפה והיה לשיחת היום-יומַיים, אין לספר הזה סיכוי להימכר (אגב, שיקול המכירוּת דומיננטי יותר בהוצאות פרטיות מאשר בהוצאות שמקבלות סבסוד כלשהו).
לעיתים, כמו במקרה הקודם, כולם חושבים שהספר מצוין, רק שהוא מינורי, לירי, גבוה מדי, ספרותי מדי, או כל מדי שהיינו חושבים שהוא חיובי – ההערכה היא שהוא לא ימכור. לא שיש כאן איזשהו ספק, כולם בהוצאה בטוחים לגמרי שהספר לא יימכר. אמנם יהיו כאלה שיחשבו שלמרות זאת חשוב שיהיה על המדף, שחשוב שיהיה בקטלוג של ההוצאה, עדיין, בחלק גדול מהמקרים המכירוּת תכריע.
הבעיה הגדולה בכל המוזכר לעיל היא שגם אם כתב היד ראוי לדפוס, והסיבות לדחייתו אינן תלויות בו עצמו – ברוב מוחלט של המקרים לא תדעו מה הסיבה לדחייה של הספר המסוים הזה.
לא כי מישהו רוצה לדכא אתכם או לשמור על מיסתורין, אלא משום שהוצאות אינן בנויות להסביר לכל אחד למה לא, בעיקר מסיבות של כוח אדם. זה הכול.
לעיתים רחוקות יכתבו או יתקשרו ויפרטו את כל נקודות הזכות של כתב היד ויאמרו, הוא טוב, הוא ראוי לדפוס, לצערנו הוא אינו מתאים לתוכניותינו.
מה לעשות?
לפנות להוצאה אחרת, לאנשים אחרים, לטעמים אחרים, לנסיבות אחרות.
נ"ב: כיוון שהתהליך נמשך זמן רב, איש לא יבוא אליכם בטענות אם תשלחו במקביל לכל ההוצאות. אם "תיאלצו" לבחור בין כמה הוצאות, מצבכם יהיה
נ פ ל א !
כי אז תוכלו לכתוב להוצאה שלא בחרתם בה:
"אג"נ,
תודה שקיבלתם את כתב היד שלי ועיינתם בו.
(לא) לצערי החלטתי שלא להוציאו לאור בהוצאתכם.
אני מאחל/ת לכם הצלחה בהמשך הדרך,
בברכה…"
(עד כאן 'על דרך ייסוריו של כתב יד'. בהמשך: 'על דרך ייסוריו של כתב יד מאושר')
איזה כיף לי, כמה שמח
שלא שולח נשמע כמו וואחד ויה- דולורוזה במיוחד במלון ארץ ישראל.
נראה לי יותר קל להוציא לחושך ככה מרוב חושך לא רואים את הצל, ואף אחד לא צריך להתנצל אבל מחכה לשמוע על דרך הייסורים של המאושרים, אולי היא גרועה פחות ? ואז אולי Reconsider
חZרה.
מילא מכתב דחייה. אבל מה תעשה כשכתב יד הלך לאיבוד? שמעתי שאיזה אחד איים על חייו של מ.פרי ובתו בגלל שדחה את כתב היד שלו. לי היה מקרה אחר, שהצדיק מינימום התנקשות. יהודית קראה ואהבה והעבירה לו לקריאה, זה שכב אצלו שנתיים, שנתיים! אחרי כל זה התקשרתי ואמרו לי שהוא עבד דירה ושזה כנראה אבד. מה פירוש "כנראה" רציתי לשאול? רק את כתב היד שלי איבד? אז הבנתי שכבר אין טעם לחכות, למרות הפרסטיז'ה, ושלחתי לדני ולאלי. מזל שהם אהבו.
(אנחה) כן, כן, יעל, כמה מוכר!
The story of my life!
תודה שמעון על המאמרים האלה משולחנו של עורך , זה מקל ומגביר מודעות
זו המטרה.