גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד

אני אחד האחרונים להתעדכן במעין אלה (קל וחומר כשאני פה, הרחק), ואני תוהה אם כבר כולם יודעים. ובכל זאת: עוד שבוע בדיוק, גם העיר באר שבע עולה על מפת השירה עם כתב עת לשירה משלה – 'קצה' (עכשיו חיפה צריכה להיות הבאה בתור. איפה החיפאים שירימו את הכפפה?). נדמה לי שכבר לפני שנתיים התקיים פסטיבל בשם זה במצפה רמון ובין ...

  מכירים את הצורך הזוועתי הזה שלנו בחו"ל להיות אובר-ייצוגיים, כלומר, להיות הפנים היפות של מדינת ישראל או לפחות הישראלי היפה (מה זה?), להיות הדובר הרשמי, ליחצ"ן, להסביר, להטיף, לשדר ציונות וכן הלאה? אני אוהב את המדינה (מי רושם כאן פרוטוקול? נא לרשום בבקשה), אבל השבוע נמאס לי. לא חשוב מה, איפה ובאיזה נושא, פשוט אמרתי מה אני חושב לתדהמת ...

עצרו רגע. צאו החוצה. ממי אתם מתחבאים עכשיו? וקודם? ומי ידפוק אתכם כשתצאו מהמחבוא? מתי זה התחיל אצלכם? אתם יכולים להיות רגועים (אולי): השאלה הראשונה שנשאל האדם הראשון היא "אייכה", כאילו מאז ומעולם נגזר עלינו להתחבא. יהודה עמיחי כתב ב"לא כברוש": "לִהְיוֹת מֻסְתָּר כְּהַרְבֶּה יְלָדִים בַּמִּשְחָק / וְאֶחָד מְחַפֵּש…". ויש משחק אחר: יש בו שני אנשים, בעצם זוג, וחצי ממנו ...

שמשון (יש המכנים אותו "הגיבור") נופל שוב ושוב. ושוב. ותמיד יד אישה בדבר. אם בכלל גיבור, הריהו גיבור טראגי: הוא אינו לומד לקח וחוזר על משגים שעשה בגלל עקב אכילס שלו (אם לשאול ממיתולוגיה של גיבור אחר) – חולשתו לנשים. שלוש פרשיות אהבים היו לו לשמשון, ששיאן הוא במערכת היחסים עם דלילה. דלילה משתמשת בטכסיס נשי טיפוסי כדי להפיל את ...

  כשהייתי ילד, אימא שלי הייתה פורשֶׁת לפולחן היומי המקודש שלה, והולכת לישון "שלאף-שטונדה" בין שתיים לארבע בצהריים. התענוג היה בטח נמשך גם הלאה לתוך אחר הצהריים, לולא מטס אימונים נמוך ומרעיש במיוחד של חיל האוויר שהיה מן מסורת משונה של שנות השמונים המוקדמות. היום זה נשמע כמו מדע בדיוני. מי חולם היום לישון בשעות האלה? זה הרי אמצע יום ...

  אם ליבך במזרח, גלות היא חוויה מוזרה, לפעמים גם לא נעימה.   אתה אמנם בחו"ל, אבל אתה חי לפי שעון ישראלי וביום שישי מוזר לך ללכת לעבודה. בשבת בבוקר, יום יפה, כשמתחילים את סוף השבוע כאן בסן פרנסיסקו על המים, בארץ כבר נכנסת שביזות יום א'. אתה אמנם בחו"ל, אבל אתה קורא אתרי חדשות ישראלים. ומתעצב, ומתרגש, ומתעצבן ומגיב ...

    איך מתחילים? אולי הפוך, עם תודות בהתחלה במקום בסוף (מה זה בעצם סוף של בלוג? כשמפסיקים לקרוא אותך? כשמישהו יעקור את המטע?). אז תודה לאלה שהביאוני עד הלום: בנדרס שהמליץ בחום, איריס קובליו שרמזה, תלביבית-מבחירה שהציעה בעדינות וגיורא פישר שהציע פחות בעדינות. זהו. מה עושים עכשיו, אחרי התודות, כשאני לבדי? מחשבה סוררת דוחקת בי לפרסם כאן ועכשיו את ...