בפארק
ויסלאבה שימבורסקה
תרגם מפולנית בוריס גרוס
– הא – מתפלא הילד –
מי זאת הדודה?
– זהו פסל הרחמים
או משהו כזה –
עונה האמא.
– ולמה הדודה הזאת
כל כך ש… ש… שבורה?
– לא יודעת, מאז שאני זוכרת,
תמיד הייתה כך.
העיריה צריכה לעשות עם זה משהו.
או לזרוק לאנשהו, או לשפץ.
נו, נו כבר, בוא נלך הלאה.
זמנים שכאלה
אווה ליפסקה
מפולנית: בוריס גֶרוּס
אני הולכת דרך החצר. ולפתע
ילד בן שש ניגש אליי בריצה
בלחיי תות-היער.
בידו הוא מחזיק אקדח עשוי עץ.
"פיף! פאף!" הוא יורה לעברי.
אחר כך מחביא את הנשק בכיס.
"העניין גמור" אומר והולך.
אני מודיעה למשפחה. לחברים.
מטלפנת למשטרה ומוסרת את דבר מותי.
אולם כולם מושכים בכתפיהם:
אומרים – "זמנים שכאלה".
היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
שירים מצוינים. גם התרגום שלך.
תודה רבה!
תודה בוריס
שירים טובים מאוד בזמנים שכאלה
את מתכוונת לזמנים בהם כל חצי שעה מישהו נורה, או נרצח במכות, או נמצא איפשהו בתור גופה מבותרת? זה נראה לי כהתגשמות התסריט הגרוע ביותר שיכולתי לתאר עבור ישראל, הנה, האלימות העצורה או האצורה לכאורה, שראיתי עוד בתור ילד כשהגעתי ארצה ב-1991 וצפיתי בה גדלה משך כל 18 השנים של חיי בארץ, הנה היא פורצת החוצה…
בשנת 91 גרתי בלוס אנג'לס בשותפות עם חברה אמריקאית- רוקחת שהיה לה ילד בן 14 שמצאו אצלו אקדח בלוקר שבבית הספר.
הוא סיפר שגנב אותו מביית של חברה שלו שלאבא שלה יש בבית חמישים אקדחים ורובים.
הסיבה שגנב אותו היה חשש שילדים אחרים עשו עליו חוזה כי התפתח רומן בניגוד לרצון של חבר קודם שלה.
כשהגעתי לארץ בשנת 94 ראיתי באיזו צהלה ישראל רוצה להיות אמריקה והיה קשה שלא לשער לאן זה הולך.
בשנת 86 כשעזבתי הכל עוד היה לגמרי אחר.
חמישים אקדחים ורובים? יגידו – להגנה עצמית…
ילדים זו.. תמימות שובת לב בשילוב אכזריות.
והצעה תרגומית קטנה – להסתפק בלחיי תות
שכן אצל מי ששפת אימו עברית וגדל בנופים נטולי יערות 'אמיתיים', תות-היער אינו מתקשר לתמונת פרי ובעיקר לא לצבע מובהק
הערה חשובה ביותר!
יש כמובן שתי אסכולות בתרגום: האחת גורסת כי יש להתאים את הטקסט למצבו הנוכחי של הקורא, היינו – מה שאמרת: יבינו או לא יבינו, זה השיקול. ויש מקרים שבהם שיקול זה חשוב, אחרת מאבדים את הקורא.
ויש את האסכולה השנייה, הפוריסטית, זו הלא מתאימה עצמה לרמת הבנתו של הקורא בן התרבות האחרת בפרק זמן נתון. זאת אומרת "תרגם כלשונו".
ואמנם אסור בתכלית האיסור להגזים עם הגישה הראשונה, כי אחרת אמנות התרגום תיכנע לא רק לאופנות שפה חולפות ודינאמיות ביותר, ללא השארת תוכן אמיתי, אלא כל מתרגם באשר הוא יצטרך לשפוט את מצב "בורותו" או "הבנתו" של הקורא, ואם ניכנס לזה, לא נצא…
אגב, בשירתו העברית של ביאליק ישנם נופים אירופיים לחלוטין, שאינם נראים בישראל.
אלא שכבר כמעט ואין מלמדים ביאליק בבתי הספר, על כן הקשר הזה אבד…
העיקר הוא שהמתרגם מודע לקשיי התרגום – כמו שנשמע שאתה אכן.
ולעתים ההכרעות התרגומיות קשות מאוד,
אך אם להשתמש בדימוי מעולם אחר, מוטב לעשות אהבה דרך סדין מלא לעשות אהבה בכלל
נהדר, מצוין. אתה מבורך כאן בנוף הזה.
בוריס,
חומרים אקזוטיים אתה מביא אלינו.
ביום ג' הקרוב יתקיים אירוע סביב נושא זכויות הילד בגדה השמאלית תחת הכותרת: "מישהו דואג לך, ילד?"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12716&blogID=159
אחרי הפאנל נקרא שירי ילדים. אשמח לראות אותך שם עם השיר של אווה ליפסקה.
ובנוגע לתרגום, לא הייתי מוותרת על תות-יער, שצבעו רובי אדום עמוק בשונה מתות שדה. ללא יִדּוּעַ הוא עובר טוב יותר.
זה הקישור לאירוע זכויות הילד:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12662&blogID=159
תודה, ללי!
הייתי שמח להגיע לארוע, אבל אני די רחוק… בפולין…
תרגומים מרגשים, ובראשון הדהד לי בזכרון 'הנסיך המאושר' של ווילד.
בוריס תודה על התרגומים…
"פיף פאף" גם אנחנו ילדים של החיים…
שתיים מהמשוררות האהובות עלי, שירים נהדרים ותרגום יפה. אשמח לדעת מאיזה קבצים או ספרים?
שלום, משה.
תודה על התגובה.
שירה של שימבורסקה הוא מהקובץ הלפני אחרון, Chwila ("רגע" בתרגום חפשי), שיצא בקרקוב ב-2002.
לגבי ליפסקה, עוד אברר, לקחתי מ"כל כתבי"…
תודה בוריס. השנה השתתפתי בערב ספרותי לכבוד אווה ליפסקה שהתקיים בחיפה, מלבד שיר שלה מתוך 'מוקדם לצעקה' בתרגום רפי וייכרט, קראתי שיר שכתבתי כמחווה לה ולשימבורסקה. זה היה אירוע מאד מרגש
נפלאים השירים שהבאת והתרגומים, התברכנו
בוריס, עוד כמה תרגומים כאלה ואנחנו נתחיל לבקש תשלום עבור הכניסה ל"בננות". איזה יופי! שתי תמונות חיים נשיות-דיבוריות של שתי משוררות פולניות גדולות מתקופות שונות. האגביות של שימבורסקה בדיאלוג למול דודה-פסל: אין רחמים, אין אמונה באדם, אין אופק ורק חיים אפורים ושגרתיים, להעביר את השעות ואת היום; והאגביות הדורית ביחס לחיים אצל ליפסקה המתבטאת במשחק האקדח – מתכתבות. רני.
רני, יש לך תמיד רעיונות מבריקים, ובקשר לדמי כניסה ל"בננות" נשמע לי לא רע בכלל, כי למרות כל נסיוננו אנשי הספרות לחיות מן האוויר ומהאותיות הפורחות מגווילי… לא הצלחנו, והדולר הוא עדיין מטבע קשה – כשמו כן הוא:-)
ומהרחמים נותר רק פסל עם יד שבורה. אשא עיני אל ההרים…
רני, אגב, אנו צריכים לדבר.
ההגהות כבר אצלך?
אשלח לך את הכתובת למשלוח הדואר בהודעה אלקטרונית במהלך היום.
וכמובן שאתה מבורך בכל כניסתך לבלוג!
הי בוריס, נהניתי לקרוא את תרגומיך לאותה אדישות המוצגת בשני השירים, שלא משאירה את הקורא אדיש.
שני שירים יפים של שתי משוררות גדולות ,היודעות להפוך ארוע בנאלי ופשוט לפנינה שירית עמוקת משמעות. אהבתי את יכולתן הטבעית לראות דרך עיניים של ילד.תודה שהבאת, בוריס התרגום טבעי, זורם ונוגע.
בוריס, צירפת פה יחד שתי משוררות אהובות עליי, ובתרגום הקולח ניכר למרות פשטותו חותמך כמתרגם (שהרי יש כידוע למה להשוות ואני מכיר לא רע את תרגומיהם של שני ידידיי העושים במלאכה)
אמיר היקר,
אני שמח שאתה עוקב אחר מה שנכתב בבלוג, ומגיב. תודה! מצדי אני מבטיח לא להזניח את נושא הספרות הפולנית, אביא כאן בקביעות תרגומים חדשים משלי לשירה ולפרוזה פולנית בין השאר.