היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
מאת בוריס גֶרוּס
מה יש לעשות בחיים?
בחיים יש לעשות חישובים
חיונים בלי עזרת מחשבון
לכל כיס.
בחיים יש
לעשות תנועות ברורות
ולרוב בהירות
לטובת השירותים החשאים
כשיצטרכו
יפתחו את התיק
ובעמוד עשרים
הכל מצולם וחתום מראש על ידי הנתון למעקב
בהרשאה בלתי חוזרת.
יש לשיר נכון
לא לזייף בהמנון
רצוי לדעת כמה בעל פה
מי יודע היכן בחיים
יש לכתוב שירה גרועה בחיים
כך שצבור קוראי השירה הנכונים –
שלרוב קוראים אותה גרועה מלפנים –
פעם יקרא באמת בצד הנכון ויפנים
סוף סוף את ההבדל בין האיכות לכמות.
בביקור במשרדי הממשלה
יש לפצוח בשיר
כך שכל הנוכחים בחלל ישמעו את המילים.
יש לצחקק קלות תוך מילוי הטפסים
ולמסור רק תמונות נעורים.
בחיים יש לערוך סכו"ם נפרד
למוות
שיבקר בחגים
לפחות פעמיים להתכונן לגרוע מכל
בחיים
וקשה לבחור את הרגע.
בזמני השמחה אין לצלם את הרקע
עדיף לעצום עיניים
לחוש את הצליל הנספג של האושר.
עבור אהובים
יש להשתדל להיות תמיד בסביבה
כמו פסלון של אליל קדום
שנקשר במזל בחוט דייגים.
בחיים
יש לעשות.
המתנות ארוכות.
ותורים.
פחות להאמין לאומרים
אין לנו על מה להלין
ולצעוק כשכואב באמת (יש תקוה).
בחיים יש לראות את החוט
הקושר בין מלאות האבטיח האדמדמה
לבין חוסר האונים של הביצה הקשה.
שניהם סמל.
כל עוד זה ניתן
כמה שיותר לחבק את אמא,
ולהיזכר
בידיים שלה המרימות אותך למעלה, אל הדף הנקי.
לערוך סעודות כאילו
היו אחרונות.
ותמיד
כשהולכים בעיר
כאילו לאחוז בצריחי הכנסיות,
לסרוק את השלטים האדומים
של בנייני הממשל
לתפוס בכנפיו של הנשר הלבן
להתעלם מחרבוני היונים
ולהביט על הנהר מלמעלה.
אולי כשמסתכלים על הגשרים מבעד
השעון שבטירת המלכים
מבינים
מה יש לעשות.
בחיים.
קרקוב, שבת, 15 באוגוסט 2009.
בוריס – מקסים. יש כאן אימאז'ים חזקים ומקוריים ואמיצים שלך. ומה באמת יש לעשות עם החיים האלה לעזאזל? אתה מטלטל אותנו מאימאז' אחד לאחר ממצב אחד לאחר, מציור X לציור Y. נפלא. הבית על אימא קסום וגם ההומור המלעיג לממסד ומגע הנוף שלך והקצב. אקיצער – מאוד אהבתי. רני.
תודה, רני על התגובה החמה!
באמת, תיאור סצינה עם הרקע, אסוציאציה – ריתקו אותי תמיד. ואני משתדל להביא זאת גם בשירה.
בוריס, גם הבית הפואטי והחכם – מאוד מודע להיבט הספרותי לדעתי – על האבטיח ועל הביצה מאוד מוצלח. רני
סליחה על ההערה,אך ההנהלה מבקשת לא לפרסם יותר מפוסט אחד ליום.
מאד רזה הקיצוב הזה…
האם זו באמת ההנהלה?
היי בוריס,
קודם כל, כל מה שהעלית מקסים, גם מכתביך, גם בתרגום.
ונכון מה שכתבו מעלי, זו באמת בקשה שלנו, של שירלי ושלי, לא לפרסם פוסט יותר מפעם ביום, כי זה "סותם" את חלון העדכונים באותו האדם פעם אחר פעם ומרתיע קוראים, וגם הבלוגרים כועסים על זה, כפי שאתה רואה מהתגובה הכעסנית למעלה. גם פעם ביום זה אחלה. אגב, מניסיון, אם מעלים בזה אחר זה, יהיו לך גם פחות קוראים. זה מעייף אותם.
חחח לגבי "הקיצוב הרזה", נשמע כמו משהו מהשיר שלך.
אגב, את מה שהעלית כבר תשאיר. רק להבא.
בסדר גמור, תודה על ההערה, אקח זאת לתשומת לבי.
מקסים בוריס, כמה נקי וחכם.
ברוך -הבא!
בוריס, האם מה שכתבת בכשרון כה ניכר, נכון רק לגבי קרקוב? הבט בגלובוס.
שלום, רות,
למה בדיוק כוונתך?
מה זאת אומרת, להביט בגלובוס? למה הכוונה?