מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

עתה   עַתָּה כְּשֶׁלְרֻבֵּנוּ מְחַשְּׁבִים רַבִּים מִמַחְשָׁבוֹת וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט לְשַׁדְרֵג אֶת חַיֵּינוּ   נוֹתָר פְּנָאי לְפִתְרוֹן הַקֻּשְּׁיָה חַיֵּינוּ – מָהֵם בְּעֶצֶם?   רוֹבְצִים כִּתְאוֹ לְיַד בְּרֵכָה בְּאַרְסוּף אוֹ בְאַנְטָלְיָה, אֲפִילוּ בְאִי אַלְמוֹגִים נֶחְבָּא בֵּין דִּקְלֵי קוֹקוּס וְחֶשְׁבּוֹן סוֹדִי הַמְנֻהָל בְּאִיֵּי קֵיְימָן, מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת?   תּוֹלְדוֹת חַיֵּינוּ בָּרֶשֶׁת וּקְשָׁרֵינוּ הַמְסֻבָּכִים מֵקָמֵיעוֹת הַקַּבָּלָה   – נִתָּנִּים לִפְרִיצָה   יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן? ...

    *** בְּשִׂיא הַהֲבָנָה שֶׁלָּהּ אֲנִי מְסֻגֶּלֶת אֲנִי שׁוֹאֶלֶת שׁוּב לְזֶה תִקְרָא חַיִּים חִתּוֹךְ הַסַּכִּינִים הַנְּעָצִים וּרְסִיסֵי הַזְּכוּכִית בְּלִי הִלָּה אוֹ תְהִלָּה מַשְׁמָעוּתִית הֱיוֹת יְלוּד אִשָּׁה וּבָאֳשָׁה גֶעוָאלד אֲנִי גוֹוַעַת וְנִשְׁמַתִּי דָּבְקָה בִי פּוֹרַחַת כְּצָרַעַת 

*** פַּעַם, כְּשֶׁצִּיַּרְתִּי לֵב מוּקָף הִלָּה זְהַבְהֲבָה לֹא בָא לִי לִתְקוֹעַ בּוֹ חֵץ אַהֲבָה – הוּא הָיָה מְקֻוְּקָו בִּזְהִירוּת  בְּתֹם לֹא יָהִיר.   עַתָּה יש לַעֲקוֹר ממנו חִצִּים שְׁבוּרִים וַעֲקוּמִים לִסְתוֹם אֶת הַחוֹרִים בְּאֶצְבָּעוֹת  והוּא מְקֻמָּט לְגַמְרֵי  כִּדְיוֹקָנוֹ שֶׁל דּוֹרִיָאן גְּרֵיי.

מסע   אֶת מַסְעֵי הַרוּחַ אֵיך אַגְדִּיר: מְטַר עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מְטַר עֲלֵי שַׁלֶּכֶת סִחְרוּר גַּלְגַּל בַּיְּשִׁימוֹן?   הָעוֹר הַנּוֹשֵׁם בַּמַּשָּׁב הַקָּרִיר תַּהְפּוּכוֹת הַבֶּגֶד זַלְעֲפוֹת הַגֶּשֶׁם דִּשְׁדּוּשׁ בְּבִצָּה, מֵי אַגְמוֹן   הַמַּבָּט מִלְמַעְלָה יְצִיאָה מִן הַלֵּב שְׁמִיטָה וְאוּלַי תִּמָהוֹן.   וְהָיָה זֶה מַסָּע עֵת הַחֶדֶר נִתָּק מַמְרִיא בְּחַשֵּכָה מְכֻכֶּבֶת וּכְבָר זָכַרְתִּי כִּי הַאַרְנָק וְהַתְּעוּדוֹת נוֹתְרוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה — ...

רגע כאן   וְכִי תִלְחַשׁ לַמַּלְאַךְ: עָיְפָה נַפְשִׁי לָהוֹרְגִים יָשִׁיב בְּחֶמְלָה רַבָּה:  מֵתִים וּמְמִיתִים כְּבַר נִסְפָּגִים בַּקַּרְקַע   אַף כִּי הַתְּמוּנוֹת בְּאַנְדַּרְלָמוּסְיָה וְהַחִזָּיוֹן לֹא תָם.   וְכִי תִשְׁאַל בְּתַחְנוּן: וַאֲנִי? שְׁמוּט כְּנָפַיִם יָשִׁיב: רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם.

מתוך "גולים על כוכב זר"   1991

הרוגי מלכות אָנוּ מִתְאַמְּנִים בְּמִיתוֹת הַזּוּלָת – קָרוֹב, רָחוֹק וָאֵַחֵרִים – לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה לָנוּ, וּמָהִי חֲצִי הַמַּלְכוּת, וּבִידֵי מִי תִּקָּמֵץ נַפְשֶׁנוּ: נֶאֱבֶקֶת לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵתָה לְהִשָּׁאֵר בָּאוֹר   – הַגָּנוּז הוּא פִּתּוּי עוֹרֵג שֶׁנִּכָּסֵף אֵלָיו.   כָּךְ עָלְתָה בְמַחְשָׁבָה מִלְפָנַי.

אז אמרו גַּם הַבֹּקֶר אֲנִי, מוּטַב לוֹמַר, תְּקוּעָה. הַצָּהֳרַיִם לֹא יְשָׁנוּ הַרְבֵּה הַחֹם אוֹ הַקֹּר, הַמָּתוֹק אוֹ הַמָּר קָשֶׁה לִי לוֹמַר וְאֵין מַגְדִּיר צְמָחִים אוֹ מַצָּבִים כָּמוֹתִי. פַּעַם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי צִפּוֹר מוּזָרָה – כְּנָפַי מְרוּטוֹת וַחֲבוּלוֹת. פַּעַם אָמְרוּ: צָרִיךְ לְשַׁבֵּט אוֹתָךְ – עוֹד לִפְנֵי דוֹלִי הַכִּבְשָׂה וְאַחֵרִים שֶׁמִהֲרוּ לִדְעוֹךְ כָּמוֹהַ – וְאֵינֶנִי פּוֹעָה אֲפִילוּ מַה מַה תַּפּוּחַ אֲדָמָה.  וְאַחֲרֵי מְנוּחָה אֲנִי ...

כתיבה תמה   עַתָּה שֶׁכְּתַב יָדִי תוֹעֶה לְכָל עֵבֶר אוֹתִיּוֹת נְפוֹצוֹת מִמִּלִּים מֻכָּרוֹת וְהַזִּכָּרוֹן חֲמַקְמָק וּמִתְיַהֵר כְּמִין אֲנִי אַחֵר – מוּטָב לְהַנִּיחַ לָהֵם לְשַׁטֹּות בִּי   הֵם יִכְלוּ עִמִּי.