מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אז אמרו
גַּם הַבֹּקֶר אֲנִי, מוּטַב לוֹמַר, תְּקוּעָה.
הַצָּהֳרַיִם לֹא יְשָׁנוּ הַרְבֵּה
הַחֹם אוֹ הַקֹּר, הַמָּתוֹק אוֹ הַמָּר
קָשֶׁה לִי לוֹמַר
וְאֵין מַגְדִּיר צְמָחִים אוֹ מַצָּבִים
כָּמוֹתִי.
פַּעַם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי צִפּוֹר מוּזָרָה –
כְּנָפַי מְרוּטוֹת וַחֲבוּלוֹת.
פַּעַם אָמְרוּ: צָרִיךְ לְשַׁבֵּט אוֹתָךְ –
עוֹד לִפְנֵי דוֹלִי הַכִּבְשָׂה וְאַחֵרִים שֶׁמִהֲרוּ לִדְעוֹךְ כָּמוֹהַ –
וְאֵינֶנִי פּוֹעָה אֲפִילוּ מַה מַה
תַּפּוּחַ אֲדָמָה.
וְאַחֲרֵי מְנוּחָה
אֲנִי לֵאָה בִּמְהִירוּת שֶׁל מַפָּץ –
אֲטוֹמַי נִשָּׂאִים
אֶל רוּחוֹת הַלֵּיל.
רות, את אכן יחידה ויחודית…
שיר שפועה נפלא – חכם וצומח ומתבשל כתפוח אדמה טעים בגלל דוק ההומור (העצמי)
אז אמרו.
לא קל לעיכול.
עוד פחות קל לחיים.
טקסט קשה, רות. חיים קשים בו.
שיר פוצע וצורב רות איך הכאב כותב לך שירים יפים
צריך באמת לשבט אותך רות כמה את יפה
קשה ויפה השיר.
אהבתי את הג'אגלין, את תחילת המשפט כשנזרק הכדור, אחריו עוד אחד, ואז התפיסה שלהם…
מאוד קיצבי ומותיר אותי עם מבט באוויר- תלושה מהמציאות – הפוגה קלה מהכאב..
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/381/633.html
ציפור מיוחדת את ושמה רות 🙂
אוהבת את האירוניה השופעת בשירייך
תודה לכולכן, לדברים מחממי הלב, להבנה החודרת
ולאנפה הלילית המקסימה של ריקי…
בוקר אור,
רות
"אני לאה במהירות של מפץ" -חבט בי בבטן.
עפרה
תודה שקראת, עפרה.
ערב טוב
רות
רות
זה כמו סיפור מלא הומור אתאהבתי בל מחדש
פועה שלי…
הומה שלי
לא מוגדרת
צפור מוזרה
את מתחברת לחיים – בוו הזה שמסתתר מעבר לחיים
שם אני פוגשת אותך מדברת איתך
על אטומייך הנישאים
שלך טובה
טובה נפלאה
ציפור מוזרה מלאת חיים.
רות