מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
עתה
עַתָּה
כְּשֶׁלְרֻבֵּנוּ מְחַשְּׁבִים
רַבִּים מִמַחְשָׁבוֹת
וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט לְשַׁדְרֵג אֶת חַיֵּינוּ
נוֹתָר פְּנָאי לְפִתְרוֹן הַקֻּשְּׁיָה
חַיֵּינוּ – מָהֵם בְּעֶצֶם?
רוֹבְצִים כִּתְאוֹ לְיַד בְּרֵכָה
בְּאַרְסוּף אוֹ בְאַנְטָלְיָה,
אֲפִילוּ בְאִי אַלְמוֹגִים נֶחְבָּא בֵּין דִּקְלֵי קוֹקוּס
וְחֶשְׁבּוֹן סוֹדִי הַמְנֻהָל בְּאִיֵּי קֵיְימָן,
מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת?
תּוֹלְדוֹת חַיֵּינוּ בָּרֶשֶׁת
וּקְשָׁרֵינוּ הַמְסֻבָּכִים
מֵקָמֵיעוֹת הַקַּבָּלָה –
נִתָּנִּים לִפְרִיצָה
יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן?
כְּבַר הִתְנַסֵּינוּ בַּכֹּל,
בְּאוֹתָם מַסְלוּלִים,
עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים,
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג וְקוֹצִים…
הַמּוּעָקָה מְשָׁגַעַת.
הַצְּעָקָה נִתְקַעַת.
"המועקה משגעת והצעקה נתקעת","כבר התנסינו בכל…"- אכן כך הדבר,והשיר מבטא זאת היטב
עפרה
רות, השיר מהדהד יפה את השאלה על מהות החיים. לדעתי המסלולים אינם אותם מסלולים כי ההולך בהם אינו זה שהלך בהם קודם. וגם האנשים אינם אותם אנשים כי זה שמביט בהם – עושה זאת בעיניים אחרות. אבל למרות שאני חשה אחרת – אני יכולה להבין את התחושה של "אין חדש תחת השמש" ואין למה לצפות.
מי שחייו ריקים, לא יתמלאו לעולם, ומי שמלאים נדמה לי שלא נזקק למהומת תזוזה ואביזרים שכזו. למרות שגם המלאות די ריקה, יחסית להבטחה שהובטחה.
מבינה את הלך הרוח הזה לפעמים כך ממש כך
והיטבת לתאר זאת
מה שאני אוהבת בשירייך "האקטואליים" זה את האירוניה ואת זאת שלשמחתי אינך יכולה להישאר על האדמה. את תמיד ממריאה
תודה לכולכן על הדברים המעניינים.
רות
רות, את שמה מראה מול חיינו ולא מאפשרת לנו להסיט עיניים.
הטקסט לא קל בכלל. נורית היטיבה להסביר את הפער העצום שנוצר כהרף עין עקב הטכנולוגיות המשַנות (ויוסיפו לשנות) כול:
יש בינינו שנעזרים בה, תו לא. מתפתחים באמצעותה, בעזרתה, מפתחים ומחדדים את עולמם – עולם שנבנה לאט, לאורך עשרות שנים, וברצף שהוא המשך.
ויש בינינו שנולדו – או גדלו – כבר לתוך הפיתוחים הטכניים. שימושם ב'עולם החדש' משתנה, כשבודקים לעומק.
ויש בינינו שכל עולמם התרחב.
ויש בינינו ש- רק הטכנולוגיה מאפשרת התבטאויות.
ויש עוד. ברור.
—
תודה, רות. עמך הסליחה אם הרחבתי מדַי.
יום נעים.
רבקה.
תודה לכם גיורא ורבקה.