מים מְדבְּרים איתי על לחם ולחם מְדבֵּר איתי על כוח וכוח מְדבֵּר איתי על מוות ומוות מְדבֵּר איתי עליךָ.
הם לקחו אותי מִשָׁם בכוח ואני בכלל לא רציתי לעזוב. הם נתנו לי את החופש לחַפשׂ וזה לא עשה לי טוב.
הם בִּקרו אותי בבית-החולים כשהייתי לבד. הם נתנו מתנות לַאביונים ולי. הם חילקו עוגות לכל הסובבים. הם ביקשו עוד ולא היה לי לתת. בסיפור הזה מתרחש משהו שאני לא יכול לספר אותו. בסיפור הזה מִסתבר משהו שאני לא יכול לקנות אותו. רק בספרים, על המדפים, ישנם כל מיני צרצרים וחגבים, עכבישים וחרגולים מטפסים על קירות השעון ומְתקתְּקים ומתנדנדים על מחוג זה או אחר. גברת אחת הפיצה שמועה על מתמטיקה מוגברת 5 יחידות. ולי לא היה בית, לא הייתה אפילו כניסה. לא היה לי מה לישון, לא היה לי מה לכבות את האור. כי הכול התחיל עם האור ונגמר עם האור. משנֶה מְקום האור – משנה אור המקום. הבנתָּ? באמת?
צֶ'נַּיי – הוֹדוּ
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
תישאר בארץ אדוני,גם מכאן אפשר לפטפט.
הוכחות בשפע,התבונן סביבך פה בבלוג.
לא הבנתי הכל , אבל משפטי הפתיחה והסיום יפים ומלאי משמעות עד כאב:הכל מתחיל עם האור ונגמר עם האור, משנה מקום האור משנה אור המקום. יש זעקת כאב וכמיהה לבית ולעוגן בקטע ,ואפשר לדלות ממנו משפטי פנינה ,ואולי לא צריך להבינו עד תום, רק לחוש את הוויתו
חנה היקרה, התרגשתי ממלותייך.
מאד דיבר אליי, גיל
לה' כי טוב
🙂
המון תודות, ענת.
גיל
באמת… שאני אוהבת לקרא.
להתראות טובה
טובה, אלפי תודות.