תְּכַבּוּ את המנורות בַּסלון
תכבו את הכִּבשָׁנים שֶׁבַּדרך
תכבו את המִצְווֹת שהבעירו אש
תכבו את הקללות שֶׁבַּדרך
תכבו את המגדלור שנותר בשטח
תכבו את הַדֶּרֶך שֶׁבַּדרך
תדליקו. תדליקו. תדליקו.
תדליקו את מִשמעת המים
תדליקו את חוּקֵי המשפט
תדליקו את שרשְרוֹת הצינוק
תדליקו את קטרֵי הפחם
עכשיו! רק עכשיו!
מוּמְבַּיי – הוֹדוּ
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
השיר מלא בפרדוכסים: את הדברים הטובים והטעונים בקונוטציות חיוביות אתה מבקש לכבות, ולעומתם את כל שרווי בסבל וכאב להדליק , האם משמעות הדבר היא שמתוך הדליקה או השריפה הכואבת הזאת של , שרק מיצוי חווית הסבל עד תומה תדליק לבסוף את ההארה? שיר מעורר מחשבות, גיל אלון
המשפט נקטע צריך לבוא אחרי "של": משמעת המים(משמע הצמא) שרשראות הצינוק (הכלא , המחנק)
המון תודות חנה. זה מרגש לדעת שהשיר מעורר מחשבות ושאלות.
היי אלון
מדבר את עצמו.
השיר טוען , כמו טעינת חשמל, טוען את המחשות שלנו.
חבל שאתה לא מוסיף סיפור -על מה שקורה לך שם, שנרגיש את המקום ואותך.
להתראות טובה
המון תודות על מילותייך, טובה. אולי הסיפורים עוד יבואו מאליהם עם הזמן.