כמו נִמְלָט, שָׁב אל הירֵח.
הדרך מביטה לאחור בְּמבט.
והשחר מפציע,
ולחש נופל,
וענן מתפתל,
וקם, מתפלל,
וְשָׁב וזולל,
מרחיק ונוזל.
מה התחושה של כיוּון השמיים?
מה הפליאה על ענן שנשכח?
מה הרִגְּשָׁה על הַפֶּתח בַּמַים?
מה הדרישה שצריך ומוכרח?
ועכשיו, בִּדְּלָתות בֵּין-ערבַּיים לַנֶּצח,
ועכשיו, בִּמהירוּת מְשַׁגָּעָת דְּבָרים,
אני מְאַפֵּס את עינַי אל המֵצח –
והשְּׁאר כבר יבוא עם זרמים אחרים.
מוּבלעת החושך רוצָה לְשָׁגֵע.
מתָּי יגמֵר האתמול המוּאר?
עכשיו אני זָז אל האיש הנוסע –
ויחד נרוץ אל מקום שנגמר.
בַּנְגְקוק – תאילנד
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
גיל,
יפה וזורם. הייתי רוצה להיות במקום הזה
תודה מקרב לב תמי.