בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
חשבתם אולי שנגמרו שירים מבי אוצרו של מורגנשטרן?
אז לא. אם כך היה נדמה, טעיתם: יש עוד באמתחת המשורר – והמתרגם.
אך הנה, ראו: יש באמתחתו גם להפתיע – למשל בצורות חדשות, שאני לפחות טרם ]פגשתי. (אתם בוודאי השכם והערב).
המילה החורזת היא הלפני אחרונה בשורה. – יש מדפיסים שמסווים את זה, ואין השורה נפסקת במילה החורזת אלא ממשיכה.
יש הנוהגים להבליט את המליה החורזת ומפסיקים ומעביריחם את המילה הנוספת לשורה הבאה. שם היא תלויה כחפץ שאין בו חפץ, עד שהקורא גואל אותה משממונה הבלתי-תלוי.
בֵּית הַמִּסְחָר לִדְבָרַי דֹּאַר
פַּלְמְסְטְרוֹם לֹא יָכֹל
בְּלִי מִכְתָּבִים.
הוּא זָקוּק לָהֶם כְּמוֹ לֶאֱכֹל.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם הוּא מְשֻׁגָּע
כָּל כָּךְ מָתוּחַ:
יוֹם יוֹם אוֹתָהּ הַמְּהוּמָה
יוֹצֵא לִרְאוֹת אִם דֹּאַר
כְּבָר בַּתֵּבָה:
אַךְ אֵין שָׁם כְּלוּם, אֵין דָּבָר.
הוּא מְקַלֵּל, אִם כִּי זֶה מִכְּבָר
נוֹדַע בְּרַבִּים:
אֵין זֶה אַשְׁמַת הַדַּוָּר.
בַּסּוֹף נוֹלַד לוֹ רַעְיוֹן
גְּאוֹנִי מַמָּשׁ:
"בֵּית מִסְחָר לְאֹשֶׁר קָטֹן".
הוּא מַזְמִין (כְּאִלּוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת)
"מִן הַתַּנּוּר"
מְנַת דֹּאַר מְעֹרֶבֶת.
וְאָמְנָם, בָּאוֹת בְּשַׁרְשֶׁרֶת
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב
אִגֶּרֶת אַחֵר אִגֶּרֶת.
הַכֹּל כּוֹתְבִים לוֹ מִכְתָּבִים,
קָרוֹב וְרָחוֹק –
חוֹשְׁבִים עָלָיו כְּאוֹהֲבִים.
פַּלְמְסְטְרוֹם רוֹאֶה עַצְמוֹ
קָרוֹב לַטּוֹב,
וְאֶת כֻּלָּם כְּחֵלֶק מֵעוֹלָמוֹ.
אַךְ הוּא נָבוֹךְ לְפֶתַע – – וְעוֹלָמוֹ נִקְדָּר.
הֵן הַמִּכְתָּבִים
בָּאִים מִבֵּי מִסְחָר!
Das Warenhaus
Palmström kann nicht ohne Post
leben:
Sie ist seiner Tage Kost.
Täglich dreimal ist er ganz
Spannung.
Täglich ist's der gleiche Tanz:
Selten hört er einen Brief
plumpen
in den Kasten breit und tief.
Düster schilt er auf den Mann,
welcher,
wie man weiß, nichts dafür kann.
Endlich kommt er drauf zurück:
auf das:
»Warenhaus für Kleines Glück«.
Und bestellt dort, frisch vom Rost,
(quasi):
ein Quartal – »Gemischte Post«!
Und nun kommt von früh bis spät
Post von
aller Art und Qualität.
Jedermann teilt sich ihm mit,
brieflich,
denkt an ihn auf Schritt und Tritt.
Palmström sieht sich in die Welt
plötzlich
überall hineingestellt…
Und ihm wird schon wirr und weh…
Doch es
ist ja nur das – »W.K.G.«
שיר נחמד אבל עצוב
מה עושה הבדידות לבן אדם