בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
לקוראיי הנאמנים,
אולי שמתם לב, אבל זה סוף המפעל. שאילצתיכם ( השתייה כדת וכדין ואין , הו, נס: ו"אילצתיכם" – מלשון הלץ), לקרוא בו יום יום., עד שהיה לכם – בעיקר לאלה שאין לבם אל היינה וכו' – לזרא:
86
בְּכִכַר הַשּׁוּק שֶׁל הַלֶּה (Halle) [1]
עוֹמְדִים שְׁנֵי אֲרָיוֹת.
רְאוּ אֵיךְ בְּנֵי אָדָם אִלְּפוּ בְּאַחַת
אֶת חֲלַל גּוּפֵי הַמִּפְלָצוֹת!
בְּכִכַר הַשּׁוּק שֶׁל הַלֶּה
עוֹמֵד לוֹ דְּמוּת רָפָא, עֲנָק.
בְּיָדוֹ חֶרֶב, אַךְ אֵין הוּא מְנִיפָהּ.
הוּא הִתְאַבֵּן מֵאֵימָה.
בְּכִכַר הַשּׁוּק שֶׁל הַלֶּה
כְּנֵסִיָּה גְּדוֹלָה.
לְחַבְרֵי שְׁנֵי אִגּוּדֵי הַסְּטוּדֶנְטִים
מָקוֹם שָׁם בְּשֶׁפַע לְהִתְפַּלֵּל.
Zu Halle auf dem Markt,
Da stehn zwei große Löwen.
Ei, du hallischer Löwentrotz,
Wie hat man dich gezähmet!
Zu Halle auf dem Markt,
Da steht ein großer Riese.
Er hat ein Schwert und regt sich nicht,
Er ist vor Schreck versteinert.
Zu Halle auf dem Markt,
Da steht eine große Kirche.
Die Burschenschaft und die Landsmannschaft,
Die haben dort Platz zum Beten.
87
עֶרֶב קַיִץ בֵּינוֹת עַרְבַּיִם
עַל הַיַּעַר וְעַל הָאָחוּ,
סַהַר כֶּסֶף בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת
נִיא יִזְרֶה טוֹב, בְּאוֹר יִזְרַח הוּא.
קוֹל צְרָצַר לְיַד הַפֶּלֶג
וְאוֹרוֹת רַצֵּי הַמַּיִם,
מִשָּׁם אִוְשָׁה קַלָּה נִשְׁמַעַת
וּנְשִׁימוֹת שׁוֹמְעִים בַּשֶּׁקֶט.
נִימְפָה יָפָה לְבַד רוֹחֶצֶת
בְּמֵי הַפֶּלֶג, בַּחֲגַו סֶלַע,
זוֹהֵר עוֹרָהּ בְּאוֹר הַסַּהַר,
צַוָּארָהּ לָבָן וּזְרוֹעָהּ נֶחְמֶדֶת.
Dämmernd liegt der Sommerabend
Über Wald und grünen Wiesen;
Goldner Mond, im blauen Himmel,
Strahlt herunter, duftig labend.
An dem Bache zirpt die Grille,
Und es regt sich in dem Wasser,
Und der Wandrer hört ein Plätschern
Und ein Atmen in der Stille.
Dorten an dem Bach alleine,
Badet sich die schöne Elfe;
Arm und Nacken, weiß und lieblich,
Schimmern in dem Mondenscheine.
88
הַדְּרָכִים כֻּסּוּ בְּאֹפֶל:
לֵב חוֹלֶה וּכְאֵב הָרֶגֶל.
מֵעַל יַשְׁפַּע בְּרָכָה רוֹגַעַת
סַהַר מֹתֶק, אוֹרְךָ אֶל תַּחַת.
סַהַר מֹתֶק, בְּקֶרֶן שׁוֹפַעַת
תְּגָרֵשׁ אֵת לֵיל הַפַּחַד.
דַּאֲגוֹתַי כֻּלָּן תִּבְרַחְנָה,
טַל עֵינֵי דְּמָעוֹת תַּפְרַחְנָה.
Nacht liegt auf den fremden Wegen,
Krankes Herz und müde Glieder; –
Ach, da fließt, wie stiller Segen,
Süßer Mond, dein Licht hernieder.
Süßer Mond, mit deinen Strahlen
Scheuchest du das nächtge Grauen;
Es zerrinnen meine Qualen,
Und die Augen übertauen.
89
Der Tod, Das ist die kühle Nacht,
Das Leben ist der schwüle Tag.
Es dunkelt schon, mich schläfert,
Der Tag hat mich müd gemacht.
Über mein Bett erhebt sich ein Baum,
Drin singt die junge Nachtigall:
Sie singt von lauter Liebe,
Ich hör' es sogar in Traum.
הַמָּוֶת הוּא לַיְלָה קָרִיר.
הַיּוֹם הוּא לַהַט הַחַיִּים.
יוֹרֵד הָעֶרֶב, מְנֻמְנָם –
הַיּוֹם אוֹתִי לְאַט הִרְדִּים.
מֵעַל עַרְשִׂי עוֹמֵד שֵׁם עָץ.
בֵּין בַּדָּיו יָשִׁיר זָמִיר:
הוּא שָׁר שָׁם עַל הָאַהֲבָה:
זוֹ שֶׁהִיא חֲלוֹם טָמִיר.
90
Sag, wo ist dein schönes Liebchen,
Das du einst so schön besungen,
Als die zaubermächtigen Flammen
Wunderbar dein Herz durchdrungen?
Jene Flammen sind erloschen,
Und mein Herz ist kalt und trübe,
Und dies Büchlein ist die Urne
Mit der Asche meiner Liebe.
אֵי הִיא זוֹ הָאֲהוּבָה,
לָהּ הָיִיתָ שִׁיר אוֹמֵר?
כְּשֶׁאֵשׁ תִּפְעַל רֹב קֶסֶם
עָבְרָה כְּלֵב בּוֹ חֵץ עוֹבֵר?
אֵשׁ זוֹ זֶה מִכְּבָר כָּבְתָה,
וּמִמֶּנָּה אֵין עוֹד זֵכֶר.
לִבִּי הָפַךְ עָצֵב וְקַר.
סֵפֶר זֶה לוֹ מֵכַל אֵפֶר.
[1] שיר שערכו היסטורי בעיקר. היינה למד באוניברסיטת הלה. כבעל ענין בפוליטיקה, בשיר זה מאזכר הוא שני איגודי סטודנטים שניתן לכנותם, האחד, בעל נטיות שמאלניות, בעוד השני הוא בעל נטיות ימניות יותר. לשניהם עקבות בגרמניה עד היום. היינה מבקש בשיר זה לפשר בין הנצים.