בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
84
אַךְ רָאִינוּ אִישׁ רְעוּתָהּ וּבְעֵינַיִךְ
וּבְקוֹלֵךְ הֵבַנְתִּי אֶת טוּב לִבֵּךְ אֵלַי:
לוּלֵא עָמְדָה אִמֵּךְ שָׁם, לְהִתְעַלֵּק עָלַיִךְ
מִתְנַשְּׁקִים הָיִינוּ עַד בְּלִי דַּי אוּלַי:
מָחָר שׁוּב עָלַי לַעֲזֹב אֶת הָעִיר,
וְשׁוּב אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כְּתָמִיד:
מַבָּט נַעֲרָה עַרְמוֹנִית אֶת דַּרְכִּי יָאִיר
אוֹמֵר עַל כֵּן לָהּ שָׁלוֹם כְּיָדִיד.
Kaum sahen wir uns, und an Augen und Stimme
Merkt ich, daß du mir gewogen bist;
Stand nicht dabei die Mutter, die schlimme,
Ich glaube, wir hätten uns gleich geküßt.
Und morgen verlasse ich wieder das Städtchen,
Und eile fort im alten Lauf;
Dann lauert am Fenster mein blondes Mädchen,
Und freundliche Grüße werf ich hinauf.
85
הַבֹּקֶר עוֹלֶה עַל הֶהָרִים כְּבָר
צְלִיל הַצֹּאן נִשְׁמַע רָחוֹק,
חֶמְדָתִי, טָלִי, לִי שֶׁמֶשׁ-שַׁחַר,
רְאוֹתֵךְ בַּבֹּקֶר – מָה מָתוֹק!
אֶת מִטָּתֵךְ אֶסְקֹר, אֶל עַל אַבִּיט,
"הֲיִי בְּרִיאָה, יַלְדָּה! עָלַי לָלֶכֶת"!
לַשָּׁוְא! לֹא נֶשֶׁב קַל אֶת צְעִיפָהּ יַרְעִיד:
הִיא יְשֵׁנָה. אוּלַי עָלַי חוֹלֶמֶת?
Über die Berge steigt schon die Sonne,
Die Lämmerherde läutet fern;
Mein Liebchen, mein Lamm, meine Sonne und Wonne,
Noch einmal säh ich dich gar zu gern!
Ich schaue hinauf, mit spähender Miene –
Leb wohl, mein Kind, ich wandre von hier!
Vergebens! Es regt sich keine Gardine;
Sie liegt noch und schläft – und träumt von mir?