לאחר שנים

חָלַמְתִּי עַל אַיָּלָתִי,

אִשָּׁה קְמוּטָה כָּעֵת, כְּמוּשָׁה,

נָבְלָה מִכְּבָר, כֻּלּוֹ בָּלוּי

גּוּפָהּ שֶׁפַּעַם כְּנִצָּן נִשָּׂא.

עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ יֶלֶד

וְעוֹד אֶחָד צוֹעֵד אִתָּהּ,

נִרְאִים הֵיטֵב הָעֹנִי, צַעַר

בְּלֶכְתָּהּ, מַרְאָהּ, סוּתָהּ.

שׂוֹרֶכֶת דָּרְכָה בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק –

וְכָאן אֲנִי פּוֹגְשָׁהּ:

הִיא מַבִּיטָה בִּי, וַאֲנִי בְּשֶׁקֶט

כָּךְ אוֹמֵר אָז לָאִשָּׁה:

"בּוֹאִי נָא אִתִּי הַבַּיְתָה,

חִוֶּרֶת אֶת וְגַם חוֹלָה:

בְּזֵעַת אַפַּי אַרְוִיחַ לֶחֶם,

אֲפַרְנְסֵךְ בְּמַאֲכָל, שְׁתִיָּה,

אֶדְאַג לָךְ וַאֲשָׁרֵת

אֶת הַיְּלָדִים אֲשֶׁר עִמָּךְ:

אַךְ קֹדֶם כָּל אֶחֱרַד לָךְ עַצְמֵךְ

יְצוּר מִסְכֵּן, דָּוֶה וְדָךְ.

לֹא אַזְכִּיר לָךְ שׁוּב וְשׁוּב:

הִנֵּה אֲנִי הוּא שֶׁאוֹתָךְ אָהַב:

וּכְשֶׁתָּמוּתִי, אֲבַקֵּר קִבְרֵךְ

וּלְיָדֵךְ בּוֹכֶה אֶשְׁכַּב".

Im Traum sah ich die Geliebte,
Ein banges, bekümmertes Weib,
Verwelkt und abgefallen
Der sonst so blühende Leib.

Ein Kind trug sie auf dem Arme,
Ein andres führt sie an der Hand,
Und sichtbar ist Armut und Trübsal
Am Gang und Blick und Gewand.

Sie schwankte über den Marktplatz,
Und da begegnet sie mir,
Und sieht mich an, und ruhig
Und schmerzlich sag ich zu ihr:

»Komm mit nach meinem Hause,
Denn du bist blaß und krank;
Ich will durch Fleiß und Arbeit
Dir schaffen Speis' und Trank.

Ich will auch pflegen und warten
Die Kinder, die bei dir sind,
Vor allem aber dich selber,
Du armes, unglückliches Kind.

Ich will dir nie erzählen,
Daß ich dich geliebet hab,
Und wenn du stirbst, so will ich
Weinen auf deinem Grab.«

בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם