דון: חדש לעוקבים אחר גידול הקובץ: לאוהבי שירת ג'ון דון).

ג'ון דון: כסיל משולש

אוֹדֶה: אֲנִי דּוּ-כְּסִיל

אוֹהַב וּבְשִׁיר אַזִּיל

עַל כָּךְ דְּמָעוֹת לָרֹב.

אַךְ אֵי מִי לוֹ הַחְלֵף עִמִּי לֹא טוֹב

לוּלֵא סֵרְבָה סָרֹב.

אָז, כְּנִימֵי פְּתַלְתֹּלֵי הָאֲדָמָה

מְזַכְּכִים אֶת הַמְּלָחִים בַּיָּם,

דִּמִּיתִי, אֲכַבֶּה צָמָא

בְּיִיסּוּרֵי חָרוּז, לְהַרְגִּיעָם.

כְּאֵב מָנוּי בְּמִסְפַּר הֲבָרוֹת

לֹא יֶחְזַק כֹּה, יֵיאָסֵר בִּסְיָג אוֹת.

אַךְ לְאַחֵר מִכֵּן

אִישׁ יָבוֹא דְּוַיִי נַגֵּן:

יַשִּׁיר בְּקוֹל עָרֵב,

יְהַנֶּה וִישַׁחְרֵר שׁוּב הַכְּאֵב

שֶׁהַשִּׁיר עִכֵּב.

לָאַהֲבָה וּדְוַי תְּהִלַּת הַשִּׁיר,

אַךְ לֹא זוֹ הַגּוֹרֶמֶת הֲנָאָה:

אֶת שְׁנֵיהֶם הַשִּׁיר רַק מַגְבִּיר

שֵׁם נִצְחוֹנָם נוֹשֵׂא כָּל פֶּה בָּעִיר:

וַאֲנִי, דּוּ-כְּסִיל, הֵן כְּבָר מְשֻׁלָּשׁ,

אֵין בָּן לִּי עוֹד; סְתָם אֲנִי מְטֻפָּשׁ*.

· המשורר מלין על נוהגו להתאהב ולבכות על כך. הוא בוכה על אכזבותיו באהבה בשיר: הוא מבין שלדבר על צער מקל.

· אלא שאז בא זמר הנוטל משיריו ומחייה את הכאב שהצליח בשירו לשכך. אנשים שומעים את השיר והנהנים: איש איננו יורד עוד לסוף דעתו – וכאבו – של המשורר ואיננו מרגיש איתו. הכל מהללים את השיר שרחק מהרגש שחוללו, וכך המשורר מוצג ריקם, רחוק מרגשותיו האוטנטיים והראשוניים.

John Donne:

THE TRIPLE FOOL.

I am two fools, I know,
For loving, and for saying so
In whining poetry ;
But where's that wise man, that would not be I,
If she would not deny ?
Then as th' earth's inward narrow crooked lanes
Do purge sea water's fretful salt away,
I thought, if I could draw my pains
Through rhyme's vexation, I should them allay.
Grief brought to numbers cannot be so fierce,
For he tames it, that fetters it in verse.

But when I have done so,
Some man, his art and voice to show,
Doth set and sing my pain ;
And, by delighting many, frees again
Grief, which verse did restrain.
To love and grief tribute of verse belongs,
But not of such as pleases when ’tis read.
Both are increasèd by such songs,
For both their triumphs so are published,
And I, which was two fools, do so grow three.
Who are a little wise, the best fools be.

6 תגובות

תלמה פרויד
22 בספטמבר 2012 ב 18:56

יפה התרגום, משה. רק שאלתי את עצמי אם לא עדיף בעברית: כסיל בריבוע (בתרגום חופשי) במקום 'דו-כסיל'. לא יודעת אם זה מסתדר מבחינת המשקל. שנה טובה לך.

הגב
משה גנן
23 בספטמבר 2012 ב 6:52

לגב' תלמה פרוינד,
רב תודות על הביקור.
לביקורת – בעיות. שירי דון שקולים בקפידה, (גם החרוזים על פי סכמה קבועה מבית לבית, אגב). בשיר הנדון מבנה קובע: בכל בית של השיר אותו מבנה:
6 הברות , A
7 הברות , A
6 הברות, B
10 הברות , B
6 הברות , B
10 הברות , C
10 הברות , D
8 הברות, C וכך מבית לבית, כאמור.
המתרגם בעל המצפון – לא הכל כאלה – מקפיד ולא ישנה. לא יכתוב במקום

אוֹדֶה: אֲנִי דּוּ-כְּסִיל
אוֹהַב וּבְשִׁיר אַזִּיל וגו'

שורות שאינן שומרות על המתכון:
"אתוודה, אני כסיל מרובע"

(מה עוד ש"מרובע" הוא תרתי משמע, דהיינו איש המקפיד על חוקי החברה באופן מוגזם, או כיו"ב): זה 9 הברות במקום 6 כנדרש.
ככה זה , חיי מתרגם קשים. כמובן, אפשר שלא להיכנע לתכתיבי המקור, ואפשר בכלל לכתוב שיר אחר עם חירויות ההולכות ומרחיקות את השיר מהמקור.
ושוב תודה – בין היתר גם על ההזדמנות להעיר הערות אלה.

הגב
- תלמה פרויד
  23 בספטמבר 2012 ב 9:30
  
  שלום משה. תיקון: הצעתי: כסיל בריבוע, לא 'כסיל מרובע' כפי שכתבת בתגובתך, שאכן, הוא תרתי משמע. ותיקון שני: שם המשפחה שלי: פרויד. לא 'פרוינד'. במטותא.להשתמע.
  
  הגב