בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת תֵּבֵל
בְּקַרְנוֹת כַּדּוּר אֶרֶץ זוֹ תִּקְעוּ
בַּחֲצוֹצְרוֹת, מַלְאָכִים, לְהָקִים
מִמּוֹתְכֶן, נְשָׁמוֹת בִּלְהָקִים
לַהֲשִׁיבְכֶן לַגּוּפוֹת שֶׁגָּוְעוּ,
מַבּוּל בְּלָעָם, גַּרְדּוֹם הוּקְעוּ,
נִשְׂרְפוּ, הֻרְעֲבוּ, עָרִיץ כִּלָּם,
יֵאוּשׁ, חֹק, מִקְרֶה הָרַג, אוֹ גִּילָם:
עֵינְכֶן אֵל תַּחַזְ: מָוֶת לֹא תֵּדְעוּ:
אַךְ תְּנִין וְיִישְׁנוּ, אַל: וְלִי, אָבֵל
עַל חֲטָאַי רִבּוֹא – כִּי מְאֻחָר –
בְּעוֹדֶנּוּ בְּמָקוֹם זֶה שָׁפֵל-
מְחִילָּתְךָ בַּקַּשׁ – אֵיךְ אֶפְשָׁר?
לַמְדֵנִי שׁוּב! וּבְכָךְ מְחָלְתָנִי,
בְּסֵפֶר הַחַיִּים כְּתָבְתָנִי.
|
HOLY SONNETS. VII. At the round earth's imagined corners blow
|