בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
תrגום חדש חדיש ורענן
בַּעֲלִיָּה לְיָצוּעַ
בּוֹאִי גָּבַרְתִּי, לֹא לִי לִהְיוֹת בַּטֵּל,
צִירִים יֹאחֲזוּנִי אִם אֵינִי פּוֹעֵל.
תְּכוּפוֹת מַתְקִיף שֶׁאוֹיְבוֹ בַּשַּׁעַר
יִיעַף מֵעוֹמְדוֹ וְיִרְפֶּה מִצַּעַר.
הָלְאָה אַבְנֵט, זֹהַר חוּג שָׁמַיִם
אַף אִם יִיפ, עָלַיִךְ יִיפ כִּפְלַיִם.
פִּרְמִי עֲדִי פָּז כְּשִׁרְיוֹן עָלַיִךְ,
עוֹצֵר עֵין כְּסִילִים מֵהַגַּע עֲדָיִךְ.
הַתִּירִי שְׂרוֹכִים, קוֹל בֶּגֶד הַנּוֹפֵל
מְבַשֵּׂר לִי כִּי הִנֵּה אָתָא עֵת לֵיל.
פִּתְחִי חוֹתַם מָחוֹךְ, עֶצֶם לְקִנְאָה,
כָּל הַיּוֹם קְרוֹבָה מִבְּלִי יֹאבַד חִנָּהּ.
שִׂמְלָתֵךְ תִּשּׁוֹר, תְּגַל עוֹלָמוֹת,
כְּצֵל הַר נָסוֹג מֵעַל שְׂדֵה אֲלֻמּוֹת.
סוּר נָא כֶּתֶר רֶשֶׁת, הֵל זוֹרֵחַ,
הָרְאִי עֲדִי, שֵׂעָר רֹאשֵׁךְ מַצְמִיחַ.
חִלְצִי גַּם נַעַל, תִּצְעֲדִי גַּאֲוָה
אֶל מִטָּה רַכָּה, מִקְדַּשׁ הָאַהֲבָה.
בִּגְלִימָה לְבָנָה, מַלְאָכֵי שָׁרֵת
מִתְקַבְּלִים בְּיַד אָדָם, אַךְ כָּעֵת
אַתְּ, מַלְאָךְ, מְבִיאָה עִמָּךְ חֶמֶד
שֶׁל גַּן עֵדֶן, טוֹב מִשֶּׁל מוּחַמֶּד.
הָרוּחוֹת בְּלֹבֶן, קַל לָדַעַת
מִי מֵהֶן טוֹבָה, וּמִי מִרְשַׁעַת,
מֵאֵלֶּה בַּלַּיִל סוֹמֵר שֵׂעָר,
מֵאֵלֶּה בַּלַּיִל נִצָּב בָּשָׂר.
הַרְשִׁי נָא לְיָדַי הַנּוֹדְדוֹת
לָתוּר פָּנִים, אָחוֹר, מֵעַל, בֵּינוֹת:
הוֹ, אָמֶרִיקָה! אֶרֶץ עַתָּה נוֹדַעַת,
מַלְכוּתִי, בְּשִׁלְטוֹן יָחִיד מֻבְטַחַת,
מִכְרֶה שֶׁל עֲדָיִים, גַּם מַמְלֶכֶת!
מָה אֻשַּׁרְתִּי אֵלַיִךְ לָגֶשֶׁת!
לָתוּר חֲבָלָיִךְ, הוּא חֵרוּת עוֹלָם.
בְּשֶׁיָּדִי תִּגַּע, שָׁם תָּשִׂים חוֹתָם.
עֵירֹם מָלֵא! מִמְּךָ כֹּל עֹנֶג-תֹּם,
כִּנְשָׁמָה בְּלִי גּוּף, כֵּן גּוּף בִּמְלוֹא עֵירֹם,
לָעֹנֶג הַמָּלֵא. עֶדְיֵי נָשִׁים
נוֹצְרוּ כְּמִכְשׁוֹל בַּדֶּרֶךְ, לָשִׂים
אוֹתָם לִפְנֵי גְּבָרִים, שֶּׁיַּחְמְדוּם,
אַךְ מֵעֵבֶר לָהֶם לֹא יִרְאוּ מְאוּם.
כִּזְגוּגִית תְּמוּנוֹת, עֲטִיפוֹת סְפָרִים
כּוֹזְבוֹת, פְּנֵי נָשִׁים מְאֻפָּרִים:
הֵן עַצְמָן סִפְרֵי סוֹד, עֲטוּיוֹת בְּחֵן
נִשָּׂא-עַד, שֶׁרַק אָנוּ נְגַלֵּן.
עַל כֵּן כִּבְעֵירוּמֵךְ מוּל רְאִי
קוּמִי כֻּלֵּךְ, עִמְדִי וְהֵרָאִי,
שֶׁאֶרְאֵךְ; הָסִירִי לֹבֶן כְּסוּת,
כִּי אַךְ תֹּם בְּכָךְ,לֹא חֵטְא גַּם לֹא עַזּוּת.
רְאִי, גַּם אֲנִי כְּבָר עָרֹם מִכָּל עֵבֶר,
מָה כְּסוּת יוֹתֵר תִּרְצִי מֵאֲשֶׁר גּוּף גֶּבֶר.
ELEGY XIX. TO HIS MISTRESS GOING TO BED
By John Donne
Come, madam, come, all rest my powers defy,
Until I labor, I in labor lie.
The foe oft-times having the foe in sight
,
Is tired with standing though he never fight.
Off with that girdle, like heaven's zone glistering,
But a far fairer world encompassing
.
Unpin that spangled breastplate which you wear,
That th' eyes of busy fools may be stopped there.
Unlace yourself, for that harmonious chime
Tells me from you that now it is bed time.
Off with that happy busk, which I envy,
That still can be, and still can stand so nigh.
Your gown, going off, such beauteous state reveals,
as when from flowry meads th' hill's shadow steals.
Off with that wiry coronet and show
The hairy diadem which on you doth grow:
Now off with those shoes, and then safely tread
In this love's hallowed temple, this soft bed.
In such white robes, heaven's angels used to be
Received by men; thou, Angel, bring'st with thee
A heaven like Mahomet's Paradise; and though
Ill spirits walk in white, we easily know
By this these angels from an evil sprite:
Those set our hairs on end, but these our flesh upright.
License my roving hands, and let them go
Before, behind, between, above, below.
O my America! my new-found-land,
My kingdom, safeliest when with one man manned,
My mine of precious stones, my empery,
How blest am I in this discovering thee!
To enter in these bonds is to be free;
Then where my hand is set, my seal shall be.
Full nakedness! All joys are due to thee,
As souls unbodied, bodies unclothed must be
To taste whole joys. Gems which you women use
Are like Atlanta's balls, cast in men's views,
That when a fool's eye lighteth on a gem,
His earthly soul may covet theirs, not them.
Like pictures, or like books' gay coverings made
For lay-men, are all women thus arrayed;
Themselves are mystic books, which only we
(Whom their imputed grace will dignify)
Must see revealed. Then, since that I may know,
As liberally as to a midwife, show
Thyself: cast all, yea, this white linen hence,
There is no penance due to innocence.
To teach thee, I am naked first; why than,
what needst thou have more covering than a man?
1669
ג'ון דון: Going to bed