בננות - בלוגים / / תחרות סמויה
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

תחרות סמויה

 

חברים,

לא סיפור גדול, אבל ידידי נהג להזמינני להרמת כוסית כל עת שיצא לי ספר. אמר שעלינו לחגוג.

ידיד זה איננו – אחד אחד ובאין רואה הולכים הטובים ביותר. אבל רוחו תשרור לעד – נרים כוסית!!

מקנא, שאלתי פעם  איש   דגול, איש רב-עט, טבול באשכולות (  מיץ קנאה רבה): כמה פרסומים יש לך?

ענה: כ-500.

"גם לי יש כבר שנים! , -אמרתי,  ירוק מקנאה.

מילא.

 

הגעתי לפרסום ה-501. ( ראו מאזנים אחרון…. נכון יש רבותא בכך? נכון הישג ראוי…?

אמנם לבעל דבבי יש כבר  מאז אולי 2000 – אבל מי מביט בקטנות כאלה.

העיקר – נרים כוס לחיים!

 

 

 

6 תגובות

  1. מוישלה
    אתה חברי היקר
    בטח מקנאה
    הקינאה אותי אוכלת,
    אבל רק אוכלת, אני גם… זוללת מתריסה
    להתראות טובה

    • טובה,
      תודה על תשומת הלב – הנמצאת כיום במשורה.
      את שמת לב- נראה כי אחרים לא – בטח מקנאה…
      מ.

  2. כל הכבוד כן ירבו ,אחי
    ועד מאה כעשרים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן