כמה שורות.

המצבה כפי שגילינו אותה.

כמה שורות.

 אל יאמרו שלא פעלתי.

מעשה שהיה כך היה. חברתי נהגה לקחת אותי – ז. א. היינו מטיילים יחד ביער ירושלים. כבר בכניסה ליער, מצד רחוב מגדים, בעוברך שער ברזל חלוד, משמאל לדרך עיניך נתקלות במצבה נטושה וממורטטת,  שבעלי עין חדה יכולים להבחין כי כתוב עליה משהו, בעברית   בעיקר, אך רק עיון מדוקדק יגלה כי  הכתב המטושטש מתייחס לשם כלשהו,  אדם  בעל שם מחוק כמעט שלכבודו הוקמה המצבה.

גשמי זעף וזלעפות הזמן השחירו את פני המצבה הסדוקה והנתוצה באמצעיתה,  ואינה יכולה להיחשב עוד יד לאיש שלשמו הוקמה, אלא מוטב שנחשבה לגנאי לו.  מיני דמויות שכוחות – אולי תורמי הקרן הקיימת? מין בעל בעמיו עשיר שתרם בשעתו עץ או שנים ליער והקימו לו יד ושם? אך לא הכי. לא כן. האיש שלשמו – Komoly, Otto Komoly – הוקמה המצבה לא היה עשיר ולא היה נדבן אלא לוחם בנאצים, אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בבודפסט שהקריב את חייו על מזבח ההצלה: הנאצים לכדוהו בסוף מלחמת העולם השניה והוציאו אותו, כדרכם בקודש, להורג.

אוטו קומוי נולד בבודפשט, הונגריה ולמד הנדסה. במלחמת העולם הראשונה עלה לדרגת קצין וזכה במספר עיטורים גבוהים. מבחינה אידאולוגית מצא את עצמו קומוי משתייך אל הפלג של הציונים הכלליים בתנועה הציונית והוא החל לפעול בה. ב-1940 אף נבחר לסגן יושב-ראש הפדרציה הציונית בהונגריה.

ב-1941 חבר קומוי לישראל קסטנר, שביקש להקים גוף של יהודים ליברליים וסוציאל-דמוקרטיים שיעזור לפליטים היהודים שהחלו להגיע להונגריה. גוף זה שהיו חברים בו אישי ציבור נוספים כדוגמת יואל ברנד ושמואל שפרינגמן, הפך בסופו של דבר לוועדה רשמית ב-1943 ונקרא ועדת העזרה וההצלה בבודפשט. קומוי עמד רשמית בראש הוועדה אם כי למעשה היה זה קסטנר שהיה מנהיגה בפועל. עד לכיבושה של הונגריה בידי גרמניה הנאצית במרץ 1944 עסק קומוי במסגרת פעילותו בוועדה בנסיונות להבריח פליטים יהודים להונגריה. הוועדה שיגרה שליחים מפלגים שונים של הפוליטיקה היהודית אל תוך פולין על מנת לנסות ולאתר יהודים ולהבריחם להונגריה דרך סלובקיה. פעילות זו שקיבלה את שם הצופן "טיול" הצליחה להעביר כאלף ומאה יהודים מפולין הכבושה אל הונגריה.

עם כיבוש הונגריה, באופן מובן נפסקה פעילות זו, את מקומה תפסו עיסוק במשא ומתן על הצלת יהודים עם הנאצים בו עסק קסטנר ושכנוע הגורמים המתונים בהנהגה ההונגרית לבוא לעזרת היהודים בו עסק קומוי. יחד עם זאת קומוי עסק (אם כי במידה פחותה) גם במשא ומתן עם הנאצים ומילא תפקיד גם ב"רכבת הניצולים" שארגן קסטנר.

השתלטותו של פרנץ סלשי ומפלגתו (צלב החץ) הפשיסטית על הונגריה ב–15 באוקטובר 1944 שינה שוב את קווי פעילותו של קומוי שהחל לעזור ליהודי בודפשט דרך קשריו הענפים. בספטמבר 1944 מינה פרידריך בורן, נציג הצלב האדום בהונגריה את קומוי לראש "אגף A", המוכר גם בשם "מחלקת הילדים של הצלב האדום", שהוקם על מנת להציל ילדים יהודים ומאוחר יותר אף דאג לצרכיהם של יהודי בודפשט. במסגרת זו, בין השאר, הקים קומוי מספר בתי–ילדים שהביאו להצלתם של כארבעת אלפים עד חמשת אלפים ילדים. מטה הארגון הוקם ברחוב מֵרְלֶג בבודפשט. אל המטה הגיעו יהודים רבים שמסרו את ילדיהם אל המטה. הילדים הועברו אל עשרים ושמונה בתי–ילדים שהוקמו במהירות ועמדו תחת חסות של הצלב האדום. בתוך הבתים פעלו חברי תנועות הנוער הציוניות שדאגו להדרכה ולחינוך. למזון דאגה "המפקדה החלוצית". על אף חסינותם הבינלאומית של בתים אלו לא תמיד כיבדו אנשי צלב החץ את החסינות וידוע  מקרה בו אלו השמידו בית–ילדים שלם. באופן כללי זכו הילדים ששוכנו בבתים מוגנים אלו בתנאים טובים שהורעו רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה עם התגברות ההפצצות על בודפשט. 
פעילות נוספת בה היה מעורב קומוי הייתה חלוקת תעודות החסות הספרדיות על ידי ג'ורג'יו פרלאסקה, שהקנו לכשלושת אלפי מחזיקיהם מעמד של תושב–חוץ ובמידה לא מבוטלת הצילו אותם. קומוי הסתייע בפעולותיו בתנועות הנוער הציוניות, בצלב האדום, בדיפלומטים של מדינות נייטרליות וביודנראט. רוב הפעילות נועדה לספק ליהודים מחסה והגנה מפני אנשי צלב החץ. במסגרת זו, בין השאר, הקים קומוי מספר בתי–ילדים שהביאו להצלת   כחמשת אלפים ילדים.

על אף שקומוי היה יכול לעזוב את הונגריה ברכבת של קסטנר, הוא בחר להישאר ולסייע ליהודי הונגריה. 
קומוי עצמו נחטף זמן קצר לפני שחרור בודפשט בידי אנשי צלב החץ ונרצח בשל פעילויות ההצלה שלו. 
לאחר מותו נקרא על שמו המושב יד נתן ורחוב בחיפה והוענק לו "עיטור הונגריה לחרות".

עברנו בטיולינו ליד המצבה מספר פעמים, ונחרדנו ממראהו המשחיר והבלתי מכובד בהחלט – עד ליום בו נמאס עליי העניין למכביר.  פניתי לגורמים שונים במגמה לחדש את פני המצבה.  בתחילה הייתי סבור כי המקרה הוא בידי יד שרה, המוסד הממלכתי הקרוב, או בידי העירייה. אלה הודיעוני כי אין להם בעניין יד או רגל – הוא שייך לקרן הקיימת, הממונה על יערות ישראל. 

אינני זוכר כיום איך הגעתי   להקמת קשר עם נכדו של קומוי, ויחד איתרנו את היערן הממונה על המצבות ביער. קשרנו קשרים שונים – גם הודות להשתדלויותיו של הנכד – עם הקרן. הובטח לנו כי העניין יטופל. למען האמת, קיבלתי ידיעה זו במעט ספק – מוסדותינו  לא תמיד מקיימים, אם כי על פי רוב מבטיחים.

 היום קיבלתי את הבשורה – אכן הקימו את המצבה מחדש. פעלתי משהו, אם כן, ושמחה  – מוצדקת, כמדומה, מילאה את לבי. מחר  נצא וננהג למקום – וניווכח בקיום ההבטחה ובהקמת יד וזכר ללוחם ישראל בימים הקשים ההם.