בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
אֶקְסְפֶּדִיטוּס הַקָּדוֹשׁ
מִנְזָר אֶחָד שֶׁל נְזִירוֹת
נִתְמָךְ בִּידֵי הָעֲשִׁירוֹת.
אֵלֶּה שָׁלְחוּ, כְּנוֹצָרִים טוֹבִים,
לַמִּנְזָר אַרְגָּזִים מְלֵאֵי טוּבִים.
תַּפּוּחַ, אַגָּס, עוּגוֹת, גַּם גֶּרֶב,
פַּעֲמוֹן קָטָן, שֶׁיְּצַלְצֵל בָּעֶרֶב
לִתְפִלָּה, כְּלֵי-גַּן, סִנּוֹר וְסִיר,
וְעַל הַתֵּבוֹת: "זְהִירוּת, שָׁבִיר!"
אוֹ: "לֹא לַהֲפֹךְ! הַחֲזֵק יָשָׁר!"
גַּם צִיּוּר כּוֹס בְּגָוָן שְׁחַרְחַר.
גַּם זֶה רָשׁוּם: "אֶסְפֶּדִיטוֹ": כְּתוּבִים סְתוּמִים.
וְכָךְ נִשְׁלַח: כְּתָב חַרְטֻמִּים.
שוֹלְחָם, נִרְאֶה, הוּא אִישׁ בַּלִּי שֵׁם.
עַל כֵן הוֹדוּ עֲלֵיהֶם לְשֵׁם.
אֵם מִנְזָרֵנוּ אָז קָרְאָה
בֹּקֶר אֶחָד: יֶזוּ מַרְיָה!
לֹא מִיהוּדִים, לֹא מִנּוֹצְרִים הֵם אֵלֶּה
הַטּוֹבִים, כָּל אַרְגְּזֵי הַפֶּלֶא,
אֶסְפֶּדִיטוּס הַנֶּעֱלָם הוּא חַי!
הוּא הַשּׁוֹלֵחַ, הוֹ אַחְיוֹתַי!
הַנְּזִירוֹת מִיָּד כָּרְעוּ,
וְהַקָּדוֹשׁ קָרָא: הֲלֹא תִּרְאוּ,
סוֹף קָדוֹשׁ לְהִתְגַּלוֹת!
עַתָּה צַיְּרוּנִי עַל קִירוֹת.
וְהֵן שָׂכְרוּ אָמָּן, לִיצֹר
צִיּוּר עַל קִיר, הוּא דְּמוּת שֶׁל אוֹר,
דְּמוּת קָדוֹשׁ שֶׁבַּמֶּרְכָּז;
גָּבוֹהַּ מִכֹּל, לְיַד אַרְגָּז.
פּוּלְחָנוֹ נָפוֹץ בָּאָרֶץ,
נֵרוֹת הִדְלִיקוּ עַל שְׁמוֹ בְּמֶרֶץ,
תְּפִלּוֹת רָשְׁמוּ עַל לוּחוֹת שֶׁל עֵץ,
בְּקִצּוּר, נָתַנּוּ כָּבוֹד לוֹ עַד אֵין קֵץ.
St. Expeditus
Einem Kloster, voll von Nonnen,
waren Menschen wohlgesonnen.
Und sie schickten, gute Christen,
ihm nach Rom die schönsten Kisten:
Äpfel, Birnen, Kuchen, Socken,
eine Spieluhr, kleine Glocken,
Gartenwerkzeug, Schuhe, Schürzen…
Außen aber stand: Nicht stürzen!
Oder: Vorsicht! oder welche
wiesen schwarzgemalte Kelche.
Und auf jeder Kiste stand
»Espedito«, kurzerhand.
Unsre Nonnen, die nicht wußten,
wem sie dafür danken mußten,
denn das Gut kam anonym,
dankten vorderhand nur IHM,
rieten aber doch ohn Ende
nach dem Sender solcher Spende.
Plötzlich rief die Schwester Pia
eines Morgens: Santa mia!
Nicht von Juden, nicht von Christen
stammen diese Wunderkisten –
Expeditus, o Geschwister,
heißt er, und ein Heiliger ist er!
Und sie fielen auf die Kniee.
Und der Heilige sprach: Siehe!
Endlich habt ihr mich erkannt.
Und nun malt mich an die Wand!
Und sie ließen einen kommen,
einen Maler, einen frommen.
Und es malte der Artiste
Expeditum mit der Kiste.
Und der Kult gewann an Breite.
Jeder, der beschenkt ward, weihte
kleine Tafeln ihm und Kerzen.
Kurz, er war in aller Herzen.