אֳנִיַּת הָעוֹלָם

אֳנִיַּת הָעוֹלָם

"הֲבִיאוּנִי לִפְנֵי רַב חוֹבֵל"!

קָרְאָה בְּקוֹל, כָּךְ, הָאִשָּׁה.

"לֹא יִתָּכֵן! לַשָּׁוְא! חֲבָל!

לְכִי אִם כֵּן – כִּי אֵין יִשְׁעָה!"

הָאִשָּׁה, בְּכַעַס רַב, כֻּלּוֹ עַל שִׂיא,

"וּבְכֵן, הֲבִיאוּ לוֹ מַתָּן"!

הִיא הִרְטִיבָה אֶת הַמַּעֲקֶה בְּקִיא.

שֵׁם הָאֳנִיָּה  הָיָה "עוֹלָם".

Schiff –Erde

Ich will den Kapitan sehn«, schrie

Die  Frau, »den Kapitan, verstehn Sie?« ,

"Das ist unmöglich«, hieß  es. »Gehn Sie !

So gehn Sie doch! Sie sehn ihn nie!«

Das Weib, mit rasender Gebȁrde:

 »So bringen Sie ihm das – und das –"

(Sie spie die ganze Reling naß.)

Das Schiff, auf dem sie fuhr, hieß "Erde",