בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
גּוֹרָל הָעַם הַיְּהוּדִי
עָנָן שֶׁל סַעַר, לְשׁוֹנוֹ בְּרֻדָה
אָמַר לְטַלְיָה: אוֹרִי כְּבוּדָה
לָךְ: אַחַר – הִשְׁחַרְתְּ, בַּדִּיר עוֹמְדָּהּ,
כֻּלֵּךְ שְׂרוּפָה בְּכָל מִדָּה.
תּוֹהָה הִיא מֵאָז וּמֵעוֹדָהּ
רק לָהּ אֵרַע כָּךְ, הִיא מוֹדָה.
Der Wolke Zickzackzunge spricht:
ich bringe dir, mein Hammel, Licht.
Der Hammel, der im Stalle stand,
ward links und hinten schwarz gebrannt.
Sein Leben grübelt er seitdem:
warum ihm dies geschah von wem?
הי משה, איזה שיר לא חשבתי שהוא יהודי… האם הוא יהודי, לפי השם אז כן,
שיר כל כך שחור לבן.
האם זה היה אמיץ מצידו לכתוב כזה שיר?
להתראוןת טובה
טובה-
זה אמיץ מאינו לקרוא את השיר הזה כך…
האם זה גורלו של העם להיות כבש נשרף או שמא כצאן המובל לטבח?
חנה,
אינני רואה שום הבדל. הוריי הובלו לטבח, אמא נשרפה, -נשמתה מרחפת בשמי אושויץ ומעל – אבא הובל כצאן לטבח והושלך בתוך האדמה. מה ההבדל? גורל אחד היה להם. זה הגורל היהוד המיוחד זה דורות.
מורגנשטרן איננו הנותן את שיא הביטוי לגורל היהודי.
האם את מכירה את שירו של פנחס שדה, "נחש צפע"? בשיר זה ניתן ביטוי תמציתי ומזעזע לגורל היהודי.
קראי בו.
אלתרמן מבטא זאת היטב בשירו "מכל העמים"
הוא מאיר באור אירוני את המושג עם בחירה
חרזת יפה את השיר המתורגם. המזעזע.
רות
רות,
תודה על ההתייחסות.
השיר מזעזע, אם יורדים היטב לתוכנו. ואמנם – אודה קבל עם ועדה – הכותרת – תוספת, כי מצאתי לשיר יישום טוב הנוגע לנו אישית, לעם ישראל. אך אני חושב שדרך הרפוי הטבעי מוביל דרך ההכרה – עלינו להכיר בתסמיני תולדותינו כדי לדעת לעמוד מולם, לא להיכנע, לעמוד גאים, לשאת את הגורל ולדעת לעמוד בו בראש מורם, בריאים ולא מייללים רק על כי אנו העם המדוכא והבזוי והדפוק ביותר בהיסטוריה.- משהו כזה בערך.