הבעיה היא כמובן למצוא תרופה לטענה ששירי מורגנשטרן אינם ניתנים לתרגום – בגלל משחקי המלים, לנע"ל, עולם מושגים רחוק ובלתי ניתן להעברה בין תרבות לתרבות, ועוד.
חלק מתפקיד המתרגם להתגבר על מכשולים אלה ולהוכיח כי – אפשר ואפשר.
על פי מידת הצלחתו באלה – הוא יידון.
הַסַּמּוּר.
סַמּוּר אֶחָד תַּקִּיף
יָשַׁב עַל צְרוֹר זִיפְזִיפ,
וּמִלְּמַעְלָה – הַזַּרְזִיף.
הֲתֵדְעוּ מָה טַעַם
עָשָׂה הוּא כָּךְ הַפַּעַם
וּמָה הָרֵיחַ?
כֶּלֶב הַיָּרֵחַ
לִי הַסּוֹד הִתִּיר:
בְּעָרְמָתוֹ כָּךְ עָשָׂה
לְמַעַן הֶחָרוּז
שֶׁבַּשִּׁיר.
Das ästhetische Wiesel
Ein Wiesel
saß auf einem Kiesel
inmitten Bachgeriesel.
Wißt ihr
weshalb?
Das Mondkalb
verriet es mir
im Stillen:
Das raffinier-
te Tier
tat's um des Reimes willen.
בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
לא רק הסמור עשה בערמתו למען החרוז הרבה זוועות שיריות נעשות למען החרוז
שיר חביב עם עוקץ
הסבר והמחשה?
אגב, חנה, לא ענית -בהתאם לרמז שרמזת שניתי בשיר "עיישה" את שם העוזרת ל"צליה", – ולא אישרת את הבחירה!!
עשיתי את השינוי לחינם…?
או שאין את חוזרת לראות מה פעלת ואם פעלת – וגם הערתי זו תאבד בחלל הקיברנטי- ???
מ.
דווקא אהבתי את השם ציליה
שתיקתי היתה כהודאה
בטח שחזרתי לראות