הבעיה היא כמובן למצוא תרופה לטענה ששירי מורגנשטרן אינם ניתנים לתרגום – בגלל משחקי המלים, לנע"ל, עולם מושגים רחוק ובלתי ניתן להעברה בין תרבות לתרבות, ועוד.
חלק מתפקיד המתרגם להתגבר על מכשולים אלה ולהוכיח כי – אפשר ואפשר.
על פי מידת הצלחתו באלה – הוא יידון.
הַסַּמּוּר.
סַמּוּר אֶחָד תַּקִּיף
יָשַׁב עַל צְרוֹר זִיפְזִיפ,
וּמִלְּמַעְלָה – הַזַּרְזִיף.
הֲתֵדְעוּ מָה טַעַם
עָשָׂה הוּא כָּךְ הַפַּעַם
וּמָה הָרֵיחַ?
כֶּלֶב הַיָּרֵחַ
לִי הַסּוֹד הִתִּיר:
בְּעָרְמָתוֹ כָּךְ עָשָׂה
לְמַעַן הֶחָרוּז
שֶׁבַּשִּׁיר.
Das ästhetische Wiesel
Ein Wiesel
saß auf einem Kiesel
inmitten Bachgeriesel.
Wißt ihr
weshalb?
Das Mondkalb
verriet es mir
im Stillen:
Das raffinier-
te Tier
tat's um des Reimes willen.
לא רק הסמור עשה בערמתו למען החרוז הרבה זוועות שיריות נעשות למען החרוז
שיר חביב עם עוקץ
הסבר והמחשה?
אגב, חנה, לא ענית -בהתאם לרמז שרמזת שניתי בשיר "עיישה" את שם העוזרת ל"צליה", – ולא אישרת את הבחירה!!
עשיתי את השינוי לחינם…?
או שאין את חוזרת לראות מה פעלת ואם פעלת – וגם הערתי זו תאבד בחלל הקיברנטי- ???
מ.
דווקא אהבתי את השם ציליה
שתיקתי היתה כהודאה
בטח שחזרתי לראות