אהבה על הקרח ( הָאֶנַח)

הָאֶנַח  (= אנחה).

אֶנַח  גָּלַשׁ עַל קֶרַח עֶרֶב

חוֹלֵם עַל אַהֲבָה, שִׁירָה,

לְיַד חוֹמוֹת הֵעִיר הַשֶּׁלֶג

כִּסָּה לָבָן אֶת הַבִּירָה.

הוּא חָשַׁב עַל נַעֲרָהּ

וְעָמַד כֻּלּוֹ בּוֹעֵר .

הַקֶּרַח בָּחֹם תַּחְתָּיו נָמַס

וְהוּא שָׁקַע  – וְלֹא   נִרְאָה יוֹתֵר. 

Ein Seufzer lief Schlittschuh auf nächtlichem Eis
und trämte von Liebe und Freude.
Es war an dem Stadtwall, und schneeweiss
glänzten die Stadtwallgebäude.

Der Seufzer dacht' an ein Maidelein
und blieb erglühend stehen.
Da schmolz die Eisbahn unter ihm –
und er sank – und ward nimmer gesehen.

משירי כריסטיאן מורגנשטרן