בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

רוחות

 

 

 

 

לרוחות

 

ב. ר. פוסטר: בעוד אנשי מסופוטמיה (ארם נהריים) האמינו  במוות המביא לסוף קיום האדם עלי אדמות ובנצחיות האפורה והמשוממת  של העולם התחתון  שאין בה שמחה,  הם האמינו גם באפשרות האדם החי לתקשר עם רוחות המתים.  אלה שנותרו  בחיים היו, לפי אמנותם, חייבים  בתזונת המתים ובסיפוק צרכיהם – שאם  לא כן עשו   היו התוצאות כבדות: שהרי ידוע כי  הרוחות יכלו לפעול לטובתם או לרעתם של החיים.

 

 

הוֹ, רוּחוֹת קְרוֹבַי, מוֹלִידַי בַּקֶּבֶר,

אָבִי, סָבִי, סָבָתִי, אָחִי, אֲחוֹתִי,

בְּנֵי בֵּיתִי, שְׁאֵרַי, אַתֶּם, יְשֵׁנֵי הֶעָפָר,

הִקְרַבְתִּי לָכֶם עוֹלוֹת, דִּשַּׁנְתִּיכֶם,

יָצַקְתִּי שֶׁמֶן וּמַיִם עַל הַמִּזְבֵּחַ,

 שִׁירֵי תְּהִלָּה זִמַּרְתִּי, חִלַקְתִּיכֶם כָּבוֹד:

 

עִמְדוּ נָא לְצִדִּי בְּמִשְׁפָּט הָאַלִּים,

הָגֵנּוּ נָא עָלַי מִפְּנֵי חִצֵּי עֵינֵיהֶם שֶׁל שַׁמָּשׁ וְגִילְגָּמֶש:

יִשְׁפְּטוּנִי נָא בַּצֶּדֶק, יִפְסְקוּ  נָא דִּינִי אַךְ לְחֶסֶד:

 

מִסְרוּ נָא לְנַמְטָר, שְׁלִיחַ הַתֹּפֶת, וִינַקֵּנִי

מִכָּל  הַשָּׁגוּי, הַחוֹטֵא, יָזקּוּ בְּשָׂרִי, אֶת  גִּידִי:

נִינְזִיקוּרָה, הַמַּשְׁגִּיחַ בְּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, יִשְׁמְרֵם בְּיָדָיו:

בִּידוּ,  הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁעַרֵי גֵּיהִנּוֹם יְלִיטֵם בְּאֹפֶל.

אֶחֳזוּ בָּם, רוּחוֹת, שַׁלְּחוּם לְאֶרֶץ מִמֶּנָּה אֵין שִׁיבָה:

כָּךְ אוּכַל אַף אֲנֹכִי, עַבְדְּכֶם, לִחְיוֹת  עוֹד תּוֹךְ נַחַת וְשַׁלְוָה:

טַהֲרוּנִי בְּשִׁמְכֶם מִכָּל כִּשּׁוּף שֶׁל רֹעַ:

חַיּוּנִי, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה עוֹד לְהַלֵּל אֶת שִׁמְכֶם!

אֶסֹּךְ נָא  זֹךְ מַיִם בָּאַמּוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֲלֵיכֶם!

והנה המקור ( לבקשת אחד הקוראים – הנחבא אל הכלים):  

 Devotional and Ritual Poetry

0 ghosts of my family, progenitors in the grave(?),

 My father, my grandfather, my mother,

my grandmother, my brother, my sister,

My family, kith and kin,

as many as are asleep in the netherworld,

I have made my funerary offering,

I have libated water to you, I have cherished you,

I have glorified you, I have ho[no]red you.

Stand this day before Shamash and Gilgamesh, Judge my case, render my verdict!

Hand over to N amtar, messenger of the netherworld, 
The evil(s) present in my body, flesh, and sinews! May Ningizzida, prefect of the vast netherworld,

                                                                                     guard them well,

May Bidu, great gatekeeper of the netherworld,

          [cover?] their faces.

Seize (them)3 and send (them) down to the Land of No-Return!

 May I, your servant, live in well-being, Let me be purified  [in] your name from witchcraft,

Let me libate cool water in your drinking pipe,

 let me sound your praises!

 

 

 

Text:  Ebeling-Kocher-Rost, LKA 89, rev. right, 3-7.

Benjamin R. Foster: Before the Muses, p. 658

 

 

 

Devotional and Ritual Poetry

 

 

 .הערותיי לתרגום:  זהו תרגום לא מדוייק – אני שואף להעשרה.
.מי שזה  לא לפי טעמו – רשותי נתונה לו לעשות בחומר כחפצו.
.אין עליו זכויות יוצרים יותר

 

 

 

 

12 תגובות

  1. מרתק, משה.
    אלה אנשי ארם נהריים של תרבות שׁוּמֵר, הלא כן? היישר מהעיר אוּר (לימים אור כשדים)? שהרי בשיר מוזכרים שמות כמו גלגמש ונמטר (נמטר, אגב, זה שם מגניב; אם כי שליחותו פחות).

    תודה.

  2. שחר-מריו, ירבו נא כמותך בישראל. אכן, כדבריך: החומר הוא שומרי, מתקופת הבגרות, בסביבות 1500 לפני הספירה.
    אגב, הוספתי את המקור. הנחבא רמז שזה היה עוזר והבטחתי לו כי מעתה אביא גם אותו – ליד תרגומי המתלבט בין הדיוק המוחלט לבין ההעשרה.

  3. הנחבא אל הכלים

    משה
    גרסה יפה הבאת. ה "לצקת מים" למתים מזכיר לי את השיר "עוד" בפוסט לזכרם של אמיר אור:

    "אֲנִי צָמֵא. הַשְׁקוּ אוֹתִי וְלֹא בְּמַיִם. הַשְׁקוּ אוֹתִי,

    וְלֹא בְּהֶגְיוֹנוֹת צְלוּלִים. הַשְׁקוּ אוֹתִי, וְלֹא בְּשֵׁם.

    הַשְׁקוּ אוֹתִי וְלֹא בְּיַיִן. הַשְׁקוּ אוֹתִי, וְלֹא יוֹתֵר –

    הַשְׁקוּ אוֹתִי. לֹא דַּי בְּיֹפִי, לֹא דַּי בְּאַהֲבָה, לֹא דַּי בֵּאלֹהִים

    לֹא דַּי גַּם בַּחַיִּים הָאֵלֶּה, וְלֹא בְּשׁוּם חַיִּים. הַשְׁקוּ אוֹתִי,

    אֲנִי צָמֵא".

    • הנחבא,
      תודה,
      בסוף עוד נתפייס.
      הכנסתי לטקסט תיקון ( לפעמים המחשב עושה לי מה שהוא רוצה…).
      ברשותך האדיבה ( הן ראית שאני נשמע למילה טובה) אביא עוד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן