בננות - בלוגים / / להרמן, תודה (השוואת תרגומי שיר העורבים שמצאתי עוד בזכותו של הרמן)
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

להרמן, תודה (השוואת תרגומי שיר העורבים שמצאתי עוד בזכותו של הרמן)

 

 

 

 

 שלשה בני עורב

מילים: יעקב שבתאי

 

שְׁלֹשָׁה עוֹרְבִים עַל עֵץ יָשְׁבוּ,

דּוֹרִי דּוֹרִי דּוֹרִי דּוּ.

שֶׁחוֹרִים מִשְּׁחוֹר שֶׁלַּשְׁתֶּם הָיוּ,

דּוֹרִי דּוּ.

לִשְׁנֵי רֵעָיו אָמַר אֶחָד:

הֵיכָן בְּבֹקֶר זֶה נִסְעַד?

דּוֹרִי דּוּ דָּרִי דָּרִי דָּרִי דּוּ דּוּ.

שָׂדֶה יָרֹק אֵי שֵׁם יָשֵׁן,

אַבִּיר הָרוּג עוֹטָה מָגֵן,

כְּלָבָיו רוֹבְצִים מַרְגְּלוֹתָיו,

מִכֹּל מִשְׁמָר לִשְׁמֹר עָלָיו.

דּוֹרִי דּוּ דָּרִי דָּרִי דָּרִי דּוּ דּוּ.

הָנֵץ יָחוּג עַל אֲדוֹנָיו,

דּוֹרִי דּוֹרִי דּוֹרִי דּוּ.

לְבַל שׁוּם עוֹף אֵלָיו יִקְרָב,

דּוֹרִי דּוּ.

וְאָז תֶּרֶד תָּבוֹא עַלְמָה,

אֶת בָּנוּ נוֹשֵׂאת הִיא בְּרַחְמָהּ.

דּוֹרִי דּוּ דָּרִי דָּרִי דָּרִי דּוּ דּוּ.

רֹאשׁוֹ שׁוֹתֵת  הַדָּם זָקְפָה,

דּוֹרִי דּוֹרִי דּוֹרִי דּוּ.

וְאֹדֶם   פֶּצַע הִיא נָשְׁקָה,

בְּאֹפֶל בּוֹר קָבְרָה אוֹתוֹ.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁבְּחֶלְקוֹ,

כְּלָבִים וְנֵץ וְאִישָׁהּ כָּזֹאת.

 

שלשה בני  עורב

 

תרגם: נתן אלתרמן

 

שְׁלֹשָׁה בְּנֵי עוֹרֵב עַל רֹאשׁ עֵץ הֵם יָשְׁבוּ,

שֶׁחוֹרִים כַּאֲשֶׁר תְּדַמּוּ וּתְשַׁוּוּ.

 אָמַר הָעוֹרֵב הָאֶחָד:

 "אַיֵּה  פַּת שַׁחֲרִית נִסְעַד?"

 הִנֵּה בַּשָּׂדֶה הַיָּרֹק הַלָּז

 נָח אַבִּיר מְדֻקָּר, מָגִנּוֹ מֵעָלָיו.

 מִמֶּנּוּ כְּלָבָיו לֹא יָסִירוּ עֵינָם,

הֵם רוֹבְצִים לְמִשְׁמָר לְרַגְלִי אֲדוֹנָם.

וְנֵץ-טִפּוּחָיו  הוּא לְמַעְלָה סוֹבַב

לְהֵנִיס כָּל הָעוֹף הַקָּרֵב.

  אָז יוֹרֶדֶת עַלְמָה יַעֲלֶה-צְהַבְהַבָּה,

יָמֶיהָ מָלְאוּ, כֵּן תַּיְשִׁיר צָעֲדָה.

וְהִיא מְרִימָה אֶת רֹאשׁוֹ מִדָּמִים

וּפִיָּה נוֹשֵׁק לִפְצָעָיו אֲדֻמִּים.

וְהִיא עַל גַּבָּה  עָמְסָה אוֹתוֹ

וְאַל עֶרֶשׂ עָפָר נָשְׂאָה אוֹתוֹ.

 

וְהִיא אוֹר-יוֹם לִקְבָרוֹת הֱבִיאָתוּ כַּדִּין,

וְעַד עֶרֶב הָיְתָה הִיא עַצְמָהּ בַּמֵּתִים.

 

יִתֵּן הַבּוֹרֵא לְכֹל גֶּבֶר עֲלֵי אֲדָמוֹת

נֵץ כָּזֶה וּכְלָבִים כָּאֵלֶּה וְאַהֲבָה כָּזֹאת.

שֶׁלָּשָׁה   עוֹרְבִים

תרגם: משה גנן

שְׁלֹשָׁה עוֹרְבִים עַל עֵץ אַלּוֹן

שְׁחֹרִים כִּשְׁחֹר הָאֲבַדּוֹן,

הוֹ דּוֹן, הוֹ דֶּרִי, דֶּרִי דּוֹן.

 

"אַיֵּה, רֵעַי, הַיּוֹם נִסְעַד?"

אֶת שְׁנֵי רֵעָיו שׁוֹאֵל אֶחָד.

 

"שָׁם מַטָּה, שָׁם בִּירֹק הַכַּר,

נַח לוֹ אַבִּיר, הוּא קַר מִכְּבָר".

 

סוּסוֹ עוֹמֵד, לְיָדוֹ נִצָּב,

חוֹשֵׁב, יָקוּם, יִרְכַּב עָלָיו.

 

סְבִיבוֹ עוֹמְדִים עוֹד לְרַגְלָיו,

פִּצְעוֹ יָלֹקּוּ, כָּל כְּלָבָיו.

 

אִשְׁתּוֹ בָּאָה: תָּפְחָה מִטַּף.

בְּקֹשִׁי זָזָה, שֶׁלֹּא יִכְאַב.

 

מְרִימָתוּ, אָדֹם מִדָּם:

תִּשַּׁק לָאִישׁ, קוֹלוֹ נָדָם.

 

נִשְׁכֶּבֶת אַט הִיא לְצִדּוֹ,

מִתְלַוָּה  אֱלֵי מוֹתוֹ.

 

לוּ נֶאֶמְנוּ, אַחַר מוֹתָם,

לְכָל אָדָם רֵעִים כְּמוֹתָם .  

 

 

 

 

Three Ravens

 

There was three ravens in a tree,

Black as any jet could be.

A down a derry down.

 

Says the middlemost raven to his mate

Where shall we go to get ought to eat?

It's down in yonder grass'green field

There lies a squire dead and killd.

 

'His hounds all standing at his feet,

Licking his wounds that run so deep.

Then comes a lady, full of woe,

As big wi bairn as she can go.

 

She lifted up his bloody head,

And kissd his lips that were so red.

She laid her down all by his side,

And for the love of him she died.

 

God send euery gentleman

Such horse, such hounds and such a leman.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. משה, הגופן פיצפון, קשה לקרוא…

  2. לַגְב' תַּמִּי קַאלִי – תּוֹדָה,
    לָמַדְתִּי מִפִּיךְ דְּבָרִים שְׁלֹשָׁה,
    הָאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת – וְהֵנָּה תֻּקַּן:
    וְשֶׁאֶת קוֹרֵאת בִּדְבָרַיי – עַל כָּךְ לִבִּי רָן:
    וְגַם עַל הַשָּׂפָה שֶׁבְּפִיךְ: וְעַל כֹּל אֵלֶּה אוֹדֶה לְךָ כָּאן.
    וְעַתָּה, מִשֶּׁיֵּקַל עָלַיִךְ לִקְרֹא
    אֶשְׂמַח עַל תְּגוּבָתֵךְ – לְעֵת מְצֹא.

  3. לחנה,
    תודה,
    לא טעית,
    מה נעשה, הטית של הטף משכה את התו וכך הפך התיו לטית. זה קורה – העיקר, תודה על התיקון.

  4. הנה תגובות (אפשריות) שחברתי עבור הציבור הנכבד:

    לתרגום "שלשה בני עורב" ליעקב שבתאי:

    תרגום מאד יפה בעיניי, והדודאים שרים אותו יפה מאד,
    וזאת למרות שורותיו הצולעות קמעה.
    גם בתרגום שבתאי וגם בתרגום אלתרמן רבים החרוזים הנשענים על התנועה בלבד: ישבו- היו.
    (אצל אלתרמן: צהבהבה/צעדה).

    רבים החרוזים הדקדוקיים (הנשענים על כינויי הקנין וכיו"ב: מרגלותיו/ עליו. Marglotav/ alav (סיוע ה"למד" לחרוז מעשיר.

    חרוזים צולעים דקדוקיים בעיקרם, מבוססים על תנועה וסיכול צלילים ( ראה לעיל "מרגלותיו וכו'), המתאשרים מהיותם במיקום איסטרטגי של מעין סיכום: בחלקו / כזאת. ואם כבר, נשאל: מדוע לא "כזו"? – מתברר שאין כזאת ככזו, אין שני אלה, בעלי משמעות זהה, סינונימים מוחלטים. יש ביניהם הבדל סימנטי.

    תשומת לב מיוחדת דורשת השורה "שָׂדֶה יָרֹק אֵי שֵׁם יָשֵׁן". (אין פסיק בין המלים בשורה).
    עלינו לברר לעצמנו אם המדובר הוא בשדה הירוק אי שם, או בשדה ירוק לעצמו ולחלק משפט האומר שאי שם ישן/אביר. – כלומר תיאור המקום אי-שם שייך לשדה או לאביר. יש כאן איזו תופעה לשונית שבוודאי יש לה שם – תחביר בו חלק משפט שייך לשני חלקים שונים סמוכים זה לזה בלא הכרע ביניהם.

    לתרגום "שלשה בני עורב" לנתן אלתרמן

    הקורא בשיר נתקל בדבר מוזר: אלתרמן מכביר מלים. שלשה בני עורב על ראש העץ ישבו – הוא משפט מובן ומספק את כל האינפורמציה הדרושה, אף על פי כן אלתרמן מרחיב את המשפט: הם ישבו. וכי לא בהם המדובר? זה סרבול.
    האם יש הצדקה – על פי אלתרמן – לסרבול?
    המשווה את משקל השיר במקור מוצא כי כרוב הבלדות הסקוטיות אף בלדה זו כתובה במשקל היאמבים: There comes a lady full of woe
    As big with bairn as she can go

    (אך אמנם גם במקור המשקל איננו סדיר, ויש הצדקה למעשי אלתרמן המתרגם את השיר במשקל האנפסטים, כמשקל רוב שיריו).

    כאמור, גם אלתרמן חורז בתנועה: הלז/מעליו.AA-AA
    וחורז בתנועות בלבד: צעדה-צהבהבה: AAA/AAA
    אלתרמן הפך את העלמה שבהריון לצהבהבה, פתרון תמוה ומאולץ.

    לתרגום "שלשה בני עורב" למשה גנן:

    מה פתאום "אלון"? למען החרוז? (אמנם זה מייחד את העץ, הופך אותו אולי קרוב יותר לריאליה של ארץ ישראל ( מה פתאום ארץ ישראל), מעשיר את הנוף?
    אבל שיר זה שומר לפחות על משקל היאמבים של כלל הז'אנר, כאמור (אך איננו משחזר את החריגות מהמשקל במקור…)
    יש המצאות לשוניות (קר-כבר) וכו'.
    וגם שינויי תוכן והמצאות (הכלב הופך סוס: אך אולי סוס שייך יותר מכלב לריאליה המתלווה לאביר?)
    לא הסוס (וגם לא הכלב) אינם מוזכרים עוד בשיר, אלא נכללים בכלל "רעיו" של האביר.
    החריזה מפותחת יותר מאשר אצל אלתרמן: "הלז-מעליו" הופך ל"כר-כבר": (ומתעשר על ידי חרוז פנימי קר-כבר).
    השיר בתרגומו של גנן הופך יותר דרמתי: היא איננה רק קוברת אותו, אלא גם נשכבת לצידו.
    ( כל אשר הוא עושה הוא על חשבון הדיוק!!! ולטובת ההמצאה וההעשרה).
    חרוז עשיר: מותם – כמותם
    המצאה: תפחה מטף – לומר שהיא בהריון ממנו. אצל אלתרמן היא סתם צהבהבה – ואולי רמז על הרעלת ההריון שמזה הנשים מצהיבות, אך מי שאיננו מצוי ברפואה איננו יודע זאת.

    בזה השלמנו את השוואת התרגומים: וכל המבקש להשיג או להוסיף, יעשה נא כן.
    בכל אופן, הראינו דרך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן