בננות - בלוגים / / שיר לילה לנודד (Wanderers Nachtlied (Vándorének).
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

שיר לילה לנודד (Wanderers Nachtlied (Vándorének).

זהו שיר לילה לנודד, פרי (עט???) קולו של זמר דרכים  טורקי עיור, ושמו היה וייזל.
אני אהבתי את השיר הזה – יש לי גם תוים באיזה מקום – השיר מצטלטל באזניי ( יש לי גם  תקליט). אבל הבאתיו כדי להנות   – אף על פי שאולי יקראוהו אך מעטים.

Wanderers Nachtlied

 

Régtõl fogva uton vagyok

Folyton folyvást vándorolok

Mi az oka, nem tudhatom,

Utam rovom, napról napra,

Éjrõl éjre, napról napra, Hej!

 

Világ mézét  megkóstolom,

Sírás, öröm, lenn is meg fönn,

Napban, hóban, jégben, sárban

A nagy égi sátor alatt

Utam rovom napról napra,

Éjrõl éjre, napról napra, Hej!

Utam rovom napról napra,

Éjrõl éjre, napról napra, Hej!

 

Sok sok éve visz a lábam,

Hegyen, völgyön, pusztaságban,

 Idegen földön reszketve,

Utam rovom napról napra,

Éjrõl éjre, napról napra, Hej!

 

 

 

 

 

 

 

 

שִׁיר הַנּוֹדֵ ד (בָּלָדָה   הוּנְגָרִית)

 

זֶה מִזְּמַן אֲנִי בַּדֶּרֶךְ,

נָע וְנָד אֲנִי בְּלִי הֶרֶף.

מֶה גָּרַם זֹאת אֵין לָדַעַת

דַּרְכִּי עוֹדָהּ מִשְׂתָּרַעַת

יוֹמָם וְלַיִל, יוֹמָם וְלַיִל.

 

דְּבַשׁ תֵּבֵל זוֹ אֶטְעַם עַד תֹּם,

בְּכִי, אֹשֶׁר, שֵׁפֶל, רוֹם,

תַּחַת יְרִיעוֹת שָׁמַיִם

בְּשֶׁמֶשׁ, שֶׁלֶג, כְּפוֹר וּמַיִם

דַּרְכִּי עוֹדָהּ מִשְׂתָּרַעַת.

מַה גָּרַם זֹאת, אֵין לָדַעַת.

אֵלְכָה דַּרְכִּי יוֹמָם וְלַיִל.

 

רַגְלַי אוֹתִי שָׁנִים תִשָּׂאנָה,

עֵמֶק וְהַר, צִיָּה עַד אָנָה?

נוֹף הָרִים, בִּקְעָה אוֹבֶדֶת

בְּאֶרֶץ זָרָה נַפְשִׁי רוֹעָדָה.

מַה גָּרַם זֹאת, אֵין לָדַעַת.

יוֹמָם וְלַיִל, יוֹמָם וְלַיִל

דַּרְכִּי עוֹדָהּ מִשְׂתָּרַעַת.

 

 

 (Vándorének).

6 תגובות

  1. חנה טואג

    יפה מאוד הבלדה כתובה בחן רב, משה

  2. הי משה, בדיוק לא הזמן בשבילי לקרוא שיר על נוודים, אני קוראת ומרגישה איך הרגליים שלי אומרות לי "יאללה גם את צריכה לצאת לדרך" (וזה כנראה אולי בעקבות משהו צועני שהתגלגל אלי) ולמזלי, אני קוראת שוב את השיר ואומרת לעצמי, שזה יכול להיות לא רק שיר נדודים של נווד, אלא בכלל שיר על החיים, שהלוא הם מסע נדודים, שיש בהם בְּכִי, אֹשֶׁר, שֵׁפֶל, רוֹם, ואם כך אז גם אני נוודית כמו גם כולם.

  3. לסיגל,
    תודה עבור דבריך החכמים (כרגיל).

    חנה,
    תוגה גם על דבריך.
    משה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן