זה לא פשוט לכתוב סונט

 

זה בוסתן הפירות.

(כאן אין גדלים פירות מורעלים).

גני פורח. כל יום – כמעט – פרי חדש – גם אם אין  מבקרים בגן. ואמנם – בעל הגן מגדל פירותיו יותר להנאתו מאשר להנאת אחרים.

אף על פי כן – כמובן – כל דכפין ייתי ויפסח, כל דיכפין ייתי ויאכול. השולחנות ערוכים –  ויש מי שנוטל.

( והיו שירקו בצלחת – היה צריך להמציא גדרות שמבעדם אלה לא היו יכולים לעבור.  ומה חבל על אלה!!!)

עוד הערה (ותמיהה בצידה)  יש המגיבים. יש המגיבים ביום הפרסום (או למחרת?) יש המוסיפים לקרוא  את הפרסום גם אחר כך – המספרים יוחיכו – אך אינם מגיבים. מה, אחר ג'  ימים  אין עוד תוקף להערות, תגובות?)
ומכאן: קראו נא בפרסום הנוכחי…אך קראו  גם בפרסומים הקודמים?( ואלי תגיבו??)

 

אך הפעם המצאתי לכם – כאילו  זה מין עיתון ואני  צריך להמציא כל יום (כמעט) דבר חדש  – המצאתי סונט מסוג חדש ( כל הזמן אני רדוף הערה שהעירו כי אין חדש): המצאתי לפחות צורה חדשה לסונט (המורכב כידוע היטב מי"ד שורות, המסודרות בקבוצות של 4-4-3-3, כאשר בין שורות אלה ייתכנו  סידורי חריזה רבים, אבאב גדגד ההה ווו או אבבא גדדג   הוז הוז או כל כיו"ב  עוד הרבה., מלבד  צורה בה אין בשיר שורות חורזות כלל.

כדי לא לנפח פרסום זה לא אביא דוגמאות, אף כי הדבר היה ראוי וכדאי – אך הן רבות, החל מפטררקה  וגמור בלאה גולדברג ( ששידור  שירתה המולחנת  – שירי  אהבתה של תרזה די מון – העירני לנושא).

בינתיים – כזכור למי שעוקב אחר פרסומיי- פרסמתי  מאמר על "השורה- מהות השיר". במאמר זה טענתי כי חרוזים חייבים לבוא בסמיכות מסוימת זה לזה, אחרת  אינם מהדהדים עוד והאפקט שלהם הולך לאיבוד.

 

כדי לבדוק זאת, ולהוכיח כי התיזה  מוגבלת בתקפותה, חיברתי סונט בו  סירוג החרוז הוא כדלהלן: אבגד הוז זוה דגבא, כך:

או, לחילופין, בהדגמה במספרים:

1234567 7654321 – כלומר חרוזים המסודרים כְּבִרְאִי .

 

וככה זה נראה: (והתוכן משני אולי לצורה):

זה לא פשוט לכתוב סונט

 

a)     זֶה לֹא פָּשׁוּט לִכְתֹּב סוֹנֵט

b)    עַל פִּי דְּגָם נִקְבַע מֵרֹאשׁ.

c)     גַּם זֶה אֵינוֹ אֶלָּא נִסּוּי

d)    בִּתְחוּם חִרוּז* בִּנְיָן שֶׁל שִׁיר.

 

 

e)     זֹאת אַךְ צוּרָה. הַיֵּשׁ בָּהּ תֹּכֶן?

f)      נִסּוּי כֹּחוֹת, נֶאֱמָנוּת

g)     לִדְגָם נִקְבַע מֵרֵאשִׁיתוֹ:

g )   עַתָּה זִיוֵוג שׁוּרוֹת, אִתּוֹ

 

   (  fלְהִתְמוֹדֵד – הָאֻמָּנוּת.

 (e   הַיֵּשׁ בְּכָךְ גַּם עֹמֶק?

 (   dזֶה לֹא פָּשׁוּט – רַק זֹאת נָעִיר –

 (  cלִבְחֹר דִּבֵּר בָּרוּר, רָהוּי,

(  bבִּתְחוּם מִלִּים, שׁוּרוֹת לַחֲרֹשׁ,

 ( aוְלִכְתֹּב כָּךְ רַק אֱמֶת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(versification )   חִרוּז= חריז *