הסונט
הֶחְלַטְתִּי: הֵן זֶה כְּלִי מוּצָק:
לֹא אֶגְלֹשׁ: כִּי הוּא יָכִיל
דָּבָר בַּלָּאט, וְאֶסְתַּפָּק
בַּמֶּה שֶׁהוּא לְהַכְלִיל יָכֹל.
לֹא אֶגְלֹשׁ: לוֹ קִיר מוּצָק
לְעוֹבְרוֹ אֵינִי יָכֹל.
מֵעַל חֵלוֹ הַשִּׁיר יֻצַּג
לְעֵין כָּל הַשִּׁיר יָחוּל.
עֶצֶב צַעַר דִּיצָה וָרוֹן
הַכֹּל יָכֹל: כְּאִלּוּ לִי
נוֹצֵר, וְאַחֲרוֹן
שִׁירַי עוֹד בּוֹ אֶכְתֹּב אוּלַי:
אוֹתוֹ, עִם מוֹת וְאַלְלַי
אַלּוֹן בָּכוּת יָשִׁיר עָלַי.
Eulogia
אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל קִבְרִי
וַאֲנִי מְחַיֵּך.
הִנֵּה תִּזְכְּרִי שֶׁאָהַבְנוּ
וְגַם אֵיךְ.
לִזְכֹּר אוֹתָם יָמִים יָפִים
אָקוּם לְצִדֵּךְ.
לִבֵּךְ עוֹד לִי רוֹחֵשׁ,
בְּאָשְׁרֵךְ אֶרְאֵךְ.
וּמָה עִם הַפְּרָחִים
אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ?
אַט כּוֹפְפִים רֹאשָׁם,
עַל כִּי אַתְּ לְבַדֵּךְ.
את השיר האחרון תרגמתי גם לאנגלית, על כל פנים נסיתי בכך את ידי:
Eulogy
You are standing by my grave
And on my lips a smile:
Do you now remember –
We loved much – for a while.
To regain all those days
I'll rise and stand at your side.
Your heart still beats for me –
No more is there to hide.
And what about the flowers
Withering in your hand?
Slowly they lower their heads
Seeing your heart so rent.
הי משה, למרות שאתה מחייך בשיר השני, שני שיריך אלו היפים מאוד בעיניי, מאוד עצובים.
בעידן האינטרנט והבלוגים הבנתי את השיר "לא אגלוש" כמן מכתב פרידה מהבלוגיה, ואני מאוד מקווה שזאת אחת הפעמים שממש לא הבנתי את השיר.
השיר השני שבתוכו התמונה של האהובה שנשארת מאחור נזכרת ברגעי האהבה, והתובנה שהיא נשארת לבד, מזכיר לי את הקושי לראות את סבי נותר ללא סבתי בדיוק כך, עם זכרונות האהבה ולבד. הזכרון הזה שעלה בי כשקראתי את שירך העלה חנק בגרוני, ואני בטוחה שהוא שיר שנוגע בפחד העמוק של האוהבים. פחד המוות המותיר את האהוב לבד. חושבת שיותר "קל" להיות זה שמת, מאשר להיות זה שנותר מאחור.
סיגלי,
תודה. אני אוהב אותך בנפשך הרגישה.
לגבי השיר הראשון – תקוותייך מתגשמות. כל שכתבתי הוא שיר אהבה לסונט, בלי כוונות יתירות. "לא אגלוש" – כוונתי רק לחוקי הסונט, מעבר להם אין ברצוני וכוונתי לגלוש. זה הכל. תודה. משה
אני אוהב במיוחד את:
אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל קִבְרִי
וַאֲנִי מְחַיֵּך.
הִנֵּה תִּזְכְּרִי שֶׁאָהַבְנוּ
וְגַם אֵיךְ.
בברכה
גיורא
גיורא,
תודה.
משה