בננות - בלוגים / / חדשים וחדשות עתידיות בקרוב
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

חדשים וחדשות עתידיות בקרוב

הסונט

 

הֶחְלַטְתִּי: הֵן זֶה כְּלִי מוּצָק:

לֹא אֶגְלֹשׁ: כִּי הוּא יָכִיל

דָּבָר בַּלָּאט, וְאֶסְתַּפָּק

בַּמֶּה שֶׁהוּא לְהַכְלִיל יָכֹל.

 

לֹא אֶגְלֹשׁ: לוֹ קִיר מוּצָק

לְעוֹבְרוֹ אֵינִי יָכֹל.

מֵעַל חֵלוֹ הַשִּׁיר יֻצַּג

לְעֵין כָּל הַשִּׁיר יָחוּל.

 

עֶצֶב צַעַר דִּיצָה וָרוֹן

הַכֹּל יָכֹל: כְּאִלּוּ לִי

נוֹצֵר, וְאַחֲרוֹן

 

שִׁירַי עוֹד בּוֹ אֶכְתֹּב אוּלַי:

אוֹתוֹ, עִם מוֹת וְאַלְלַי

אַלּוֹן בָּכוּת יָשִׁיר עָלַי.

Eulogia

 

 אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל קִבְרִי

וַאֲנִי מְחַיֵּך.

הִנֵּה תִּזְכְּרִי שֶׁאָהַבְנוּ

וְגַם אֵיךְ.

 

לִזְכֹּר אוֹתָם יָמִים יָפִים

אָקוּם לְצִדֵּךְ.

לִבֵּךְ עוֹד לִי רוֹחֵשׁ,

בְּאָשְׁרֵךְ אֶרְאֵךְ.

 

וּמָה עִם הַפְּרָחִים

אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ?

אַט כּוֹפְפִים רֹאשָׁם,

 עַל כִּי אַתְּ לְבַדֵּךְ.

את השיר האחרון תרגמתי גם לאנגלית, על כל פנים נסיתי בכך את ידי:

 

 

Eulogy

 

You are standing by my grave

And on my lips a smile:

Do you now remember –

We loved much – for a while.

 

To regain all those days

I'll rise and stand at your side.

Your heart still beats for me –

No more is there to hide.

 

And what about the flowers

Withering in your hand?

Slowly they lower their heads

Seeing your heart so rent.

 

8 תגובות

  1. הי משה, למרות שאתה מחייך בשיר השני, שני שיריך אלו היפים מאוד בעיניי, מאוד עצובים.
    בעידן האינטרנט והבלוגים הבנתי את השיר "לא אגלוש" כמן מכתב פרידה מהבלוגיה, ואני מאוד מקווה שזאת אחת הפעמים שממש לא הבנתי את השיר.
    השיר השני שבתוכו התמונה של האהובה שנשארת מאחור נזכרת ברגעי האהבה, והתובנה שהיא נשארת לבד, מזכיר לי את הקושי לראות את סבי נותר ללא סבתי בדיוק כך, עם זכרונות האהבה ולבד. הזכרון הזה שעלה בי כשקראתי את שירך העלה חנק בגרוני, ואני בטוחה שהוא שיר שנוגע בפחד העמוק של האוהבים. פחד המוות המותיר את האהוב לבד. חושבת שיותר "קל" להיות זה שמת, מאשר להיות זה שנותר מאחור.

  2. סיגלי,

    תודה. אני אוהב אותך בנפשך הרגישה.
    לגבי השיר הראשון – תקוותייך מתגשמות. כל שכתבתי הוא שיר אהבה לסונט, בלי כוונות יתירות. "לא אגלוש" – כוונתי רק לחוקי הסונט, מעבר להם אין ברצוני וכוונתי לגלוש. זה הכל. תודה. משה

  3. גיורא פישר

    אני אוהב במיוחד את:

    אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל קִבְרִי

    וַאֲנִי מְחַיֵּך.

    הִנֵּה תִּזְכְּרִי שֶׁאָהַבְנוּ

    וְגַם אֵיךְ.

    בברכה
    גיורא

  4. גיורא,

    תודה.
    משה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן