כתבתי לסבינה שיר:
בְּגַן סַבִּינָה עֵץ גָּדֵל
עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת – בִּרְכַּת אֵל.
כֹּל בֹּקֶר הִיא אֶת הַפְּרִי תִּקְטֹף,
וְאָז מַהֵר הִיא שִׁיר תִּכְתֹּב.
(וּמְפַרְסֶמֶת פֹּה בַּבְלוֹג) .
אֶל שִׁירָיִךְ נַעֲרֹג,
בְּמִרְקָם חַיֵּינוּ נֶאֱרֹג,
בְּכֹל גָּוָן: אָדֹם, תָּרֹג,
טַעֲמָם מִפִּינוּ לֹא יָמוֹג,
כִּי מְלֵאִים הֵם חֵן וָרוֹךְ.
שקיעת השמש מעל אגם הכינרת
עץ על שפת הכינרת
שנים אני חברה של סבינה, שתנו אל מול הכינרת יום יום והיא כאחות לי,
השיר והצילומים שלך יפים נוגעים ללב,
כף להתחיל כך את היום.
דליה
מושה
כל כך יפה כך אני מדמיינת את סבינה
גן פורח שירים.
להתראות טובה
כתבתי שיר – אבל הנמענת אינה עונה… מר נחבא, כתבתי – קיבלתי – מה דעתך עתה…? (לא להיעלב, אומרים כי יש גם הפסדים גדולים יותר)