זה סתאאאם… תרגיל באיקונוגרפיה.
( אולי יימצא  מי שתמונות בכלל וניתוחן האפשרי מענין אותם):

זהו חיתוך עץ של אלברכט דירר Albrech Dürer, (1471 – 1528). הוא נולד בנירנברג (ביקרתי בדירתו, בית השימוש נפתח מהמטבח, זה ייחודו שמצביעים עליו עבור התיירים).

התמונה לקוחה מסדרת חיתוכי עץ של דירר בשם Apocalypsis. היא מתארת  סצינה מהברית החדשה, מחזון יוחנן:

חזון יוחנן פרק יב

יב   וְאוֹת גָּדוֹל נִרְאֶה בְּשָׁמַיִם אִשָּׁה אֲשֶׁר-הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ וְהַיֶּרַח תַּחַת רַגְלֶיהָ וְעַל-רֵאשָׁה עֲטֶרֶת שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹכָבִים: 2 וְהִיא הָרֶה וְתִזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וּבְצֵירֵי לִדְתָּהּ: 3 וִירֵא אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמַיִם וְהִנֵּה תַּנִּין גָּדוֹל אָדֹם כְּאֵשׁ וְלוֹ שִׁבְעָה רָאשִׁים וְעֶשֶׂר קַרְנַיִם וְעַל-רֹאשָׁיו שִׁבְעָה כְּתָרִים: 4 וְסָחַב בִּזְנָבוֹ מִן-הַשָּׁמַיִם שְׁלִישִׁית הַכּוֹכָבִים וְיַשְׁלִיכֵם אַרְצָה וְיִתְיַצֵּב הַתַּנִּין לִפְנֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֵחֵלָּה לָלֶדֶת לְמַעַן בָּלַע אֶת-בְּנָהּ בְּלִדְתָּהּ: 5 וְתֵלֵד בֵּן זָכַר אֲשֶׁר-יִרְעֶה כָּל-הַגּוֹיִם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וְיִלָּקַח בְּנָהּ אֶל-הָאֱלֹהִים וְאֶל-כִּסְאוֹ: 6 וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה הַמִּדְבָּרָהּ אֲשֶׁר-שָׁם הוּכַן-לָהּ מָקוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים לַמַּעַן יכלכלוה שָׁם יָמִים אֶלֶף וּמֵאֵתִים וְשִׁשִּׁים: 7

בהמשך הפרק מתברר כי הדרקון, הוא נחש עקלתון, ולו אולי אבות במקרא שלנו,  והוא דמות מיתולוגית עתיקה שרבות ניתן לספר עליה,  הוא השטן, וגם עליו ניתן היה לדבר לא מעט, ולא זה המקום או הזמן המתאים לכך. לדעת כותב שורות אלה סביר כי כשטן זיק וזיקה לו לשבעת החטאים, והם קנאה, גרגרנות, תאוותנות, עצלנות, כעס וגאווה (lust, (gluttony, greed, sloth, wrath, envy and pride..

על ראשי ההידרה כתרים, כמתואר על ידי יוחנן. ואמנם בחזון יוחנן הם יורקים מים  (פסוק 15: "וישלח הנחש נהר-מים מפיו אחר האישה וגו'"), בעוד שבתמונה הראשים הם יורקי אש. (אך אולי מים?) זנבו הארוך מגיע לשמים ומוקף שם בכוכבים שבחזון: "וזנבו סחב מן השמים שלישית הכוכבים וישליכם ארצה"  וגו'.

האישה שאיננה מתייחדת במשהו מיוחד בחזון מלבד שהיא הרה (גם בתמונה) ותמה כמלאך  איננה מן הסתם מריה, אך ייתכן כי אליה הכוונה. אם כן, אפשרות זו פותחת  חזות רחבה  על הסתעפויות והגשמה בחזון ובציור של לידת ישוע.

למעלה במרכז התמונה יושב כמובן האל עצמו, אליו ואל כסאו  הילד אמור להילקח  (חזון יוחנן יב 5).

על ראש היפהפייה – גם מצויים כוכבים, ככתוב בחזון: "ואות גדולה נראתה בשמים אישה אשר השמש לבושה והירח תחת  רגליה ועל ראשה עטרת שנים עשר כוכבים".  אם אמנם סצינה זו מבקשת חיתוך העץ להנציח, אין הוא הולך בכל בעקבות הכתוב: קשה לספור את הכוכבים על ראשה (אך אולי הם 12), אין היא נראית יולדת במיוחד,  או מתקשה בלדתה. פניה מלאכיים. אין לבושה השמש ואין תחת רגליה ירח. עם זאת  ניתן להעלות על הדעת שלא כל האימפליקציות של החזון ידועות לכותב.

 סביב כס האלוהים Putti, מלאכים קטנים, ערומים, השטים בעננים. אין נראה להם קשר ישיר לאירועים כפי שהם מתוארים בחזון.  צריך להיות תיאולוג כדי לדעת  מי הוא המלאך  הנראה למתבונן  מרחף משמאל לכסא הכבוד.

 דירר מחלק את התמונה למדורים. מעל, בתוך עיגול העננים והמלאכים הקטנים יושב האלוהים. המעגל בו הוא מוקף מבטא את שלמותו.  (וראה Nicolaus Cusanus  על  אחדותו הכל-כוללת  של האלוהים, השלם בעצמו ואינו זקוק מבחוץ לו לדבר). נראה כי שלש אצבעותיו הפשוטות מסמלות את השילוש הקדוש. מימין קו הגבול של התמונה נוצר על ידי זנבו הגלי של השטן. משמאל גבול התמונה מתהווה באמצעות הדמות המלאכית של האישה.  המדור מתחת לאלוהים  – המוקף כאמור במלאכים ועננים שתחתיתם גלית, כמו זנב הנחש הגלי – תפוס על ידי האישה והנחש, שקו דמיוני גלי  מקיף אותם מלמעלה. גם מלמטה קיים קו כזה, פחות מודגש.  יש בתמונה משהו מהגנוסטיות –  העולם מחולק לשלטון הטוב והרע.  רעיון זה הוא לקוח כמובן מהחזון עצמו,  ואולי מעיד על השפעות גנוסטיות בו. התמונה מבטאת את הניגודיות בין האלימות לתום, ומעל – אומרת התמונה – האל ישפוט. באופן מתאים ביותר מראש האל יוצאות קרניים, שהרי  – בעוד בעברית פירוש המילה "אל" – כוח, ביוונית   השם  האלZeus,  ומכאן  deus,  מוצאה בסנסקריט, מהמילה  Divus, שפירושה אור. מכאן גם המילה  ,demon  שהיה האור שהנהיג את סוקרטס ושימש כמצפונו. (וראה Catholic Encyclopedy, , בערך "השטן".)

צייירתי קווים סביב מרכיבי התמונה – סביב האל בעיגול, התנועות הגליות המקיפות את התמונה מימין, מתחת לכס הכבוד ומתחת להידרה וכו'.