חָיִינוּ הֵם שִׁירָה…
חַיֵּינוּ הֵם שִׁירָה. הֵן כָּל דָבָר
מָקוֹם לוֹ תַּחַת שְׁמֵי רָקִיעַ.
תֹּאבֶה כִּי אַרְאֲךָ? הִנֵּה זֶה קַל:
מִקְרֵה יוֹם יוֹם הוּא. דְּבַר הֵשִׂיחַ:
קַח סְתָם תִּגְלַחַת – הוּא גֵרוּד פָּנִים:
סַכִּין חַדָּה. עָמֹק פּוֹצַעַת.
פָּנֶיךָ תַּחְרֹשׁ בַּחֲרִיצִים.
עוֹרְקִים: קִרְעֵי הַתִּגְלַחַת.
בִּתְּךָ תָּבוֹא: יָד עֲדִינָה
בִּקְרֶם פָּנֶיךָ תְּלַטֵּף.
מַכְאוֹב תִּמְרַח בְּמִינֵי מִרְקַחַת.
דּוֹאֶגֶת תַּעֲבֹר שָׁם כָּל פִּנָּה.
כְּאִלּוּ קַו לְקַו בָּה לָהּ כּוֹאֵב.
כַּזֶּה מִין סֵבֶל – כְּדַאי כָּל יוֹם לָקַחַת.
שיר עדין מאוד, אפשר להרגיש את יד הבת החומלת
חני,
תודה.
מ. גנן
מרגש הקשר עם הבת. אני ציפיתי בקריאה שיהיה – שהיא רוצה לחבר ולאחות את הקוים, .לתקן.