שאול ודוד, מערכה ב' תמונה ג'

שאול ודוד

 

מחזה בחמש מערכות, מאת משה גנן

 

מערכה ב' :  תמונה  ג

 

המקום:כנ"ל.

שמואל בא בלווית כמה מנעריו הכוהנים – לויים, תלמידיו ועושי דברו. שמואל לא הזדקן מאז ראינוהו לאחרונה. אדרבא. התמלא מרץ נעורים: אם כי, שלא כמקודם, עתה מופיע הוא נשען על מקל שבידו .

 

שמואל (בבואו): ומה היא אם כן  דרך ה', וכיצד נדעהו?   הרי דרכים לה'  והוא ידריכנו? ואחת הדרכים בהן יורנו דעת – דעת כורח השעה. אין אכזרית משעה זו בתביעותיה, אך הכרחית היא, וזו הדרך בה יורנו עתה ה' דעת וכיוון להלוך בהם. – אך הנה הגענו לגבעה – איה מחנה שאול?

(מגיע עד תחת עץ הרמון. תחתיו פרוש עדיין העור עליו ישב שאול. שמואל מתיישב על מקום שאול תחת הרמון.)

אחיה בן אחיטוב: הנה משתרע הוא תחתנו, מטה בעמק.

שמואל: נפוש נא מעט תחת הרמון ונביטה למעשינו. אחיה – הלא אוהב שאול הנך והוחלת רָאֹה פניו –

 לך נא רְדָה המחנה והודע על בואנו.

 (אחיה יוצא).

יואל ( בן שמואל): אין לבך לאחיה ואין לבו אליך לאחרונה, אבי.

 שמואל; אוהב הוא את שאול, אוהב מדי.

יואל; ומה לך, אבי, הרואה, נגד שאול? הן אתה משחתו למלך?

שמואל:  כי ה' צווני וזקני ישראל לחצוני: ושאול הוא ראש שבטי ישראל ואין כמוהו בכל העם.

יואל: ואם כן, מה כי תלין עליו עתה?

שמואל:  הנה עיניך הרואות את ישראל פונה עורף לפלשתים וגם מהמערכה; ואין לב ישראל אחר שאול, כי לא בו מאסו כי אם בי משפוט אותם ובדרכיי ובדרכי ה'. ורע היה הדבר בעיניי מבראשונה;  את צאן מי לקחתי, את מי עשקתי ואת מי רצותי כי מלך ביקשו עליהם? לא קם עוד שופט על ישראל כשמואל מן רמתיים צופים, שבימיו נכנעו פלשתים ותהי יד ה' בהם כל ימיי, ושלום ושלווה שררו באהלי ישראל והאמורי ,(שמואל קם ממקומו.) הלא כל ימי שופטי ברמה גשם ומטר ה'  בעתם נתן, ושדות ישראל וכרמיו תנובתם הניבו; ואבדתכם בשדה ובעיר לידכם הושבו, והסדר הצבורי בל יופר; ולבהמתכם האבודות שמואל המוצא (בחרון גובר) ומי הביא מגיפה  ודיבר על פלשתים  ליד אבן העזר, אם לא ה'? כי שמואל התפלל אליו בעדכם   ויהומם  ה' ויינגפו לפני ישראל? כי אין פודה ומציל מלבדו, ואין טוב למרוד  בעולו  ובעול הפלשתים נגד רצון ה'. רק כי הזקנים עמדו במרים ולחצו עלי  למשוח עליהם מלך שיוציאם ויביאם  במלחמותיהם נעתרתי  ונאותי לשמוע דבריהם,  שאם לא כן, היו פונים עורף לה' ולשמואל עבדו כליל.

ועתה, הנה אשר יגורתי בא לי – והנה המלך אשר שאלו מידי אשר בחרתי מתהלך לפניכם: והנה מהומה ומבולקה בלעה את הארץ,  ואין מציל מלבדי ואין פודה.

 (ענני עשן זבח השלמים עולה מהמחנה וקריאות ברמה יישמעון).

 (בחמת זעם): ומה זאת  אני רואה? האם שריפת קוצים?או זבח על המזבח?

 שאול בלווית שריו עולה לקראת שמואל. קיש, נר, אבנר, אחיה ואחרים).

שאול, במדיו הצבאיים,  (שהם שמלה קצרה עד הירך, חגור פגיון, חולצת עור, חנית, סנדל עם רצועות עור עד הברך: ומעליהם לבוש כהן, הוא אפוד בד).

שאול: ברוך בואך למחנה ישראל, איש האלהים.

שמואל: הלך יאה לברכני? (בבוז) ומה זה העלית עולות וזבחים ולא  חכית עד בואי הלום?

שאול: הלא זה שבעה  ימים אני מחלה פניך בשליחים המלאכים ומוחיל לבואך? ואין בפי השליחים הבאים ממך דבר.

שמואל:   ומה ייחלת כי אומר  לשליחיך ולא אמרתי לך מראשית דבר?  ציויתים כי תמתין עד בואי. ועתה, מה עשית?

שאול:  כי בוששת לבוא וראיתי כי נפץ העם מעלי ופלשתים נאספים מכמש; ואתה לא באת למועד הימים, וָאוֹמַר: עתה יירדו פלשתים אלי אף עד הגלגל, אם נוסיף להתמהמה; ואעלה העולה לצאת העם למלחמה ולברכו.

שמואל:  מה עשית? סי האצילך סמכות להעלות העולה?  האם לוי אתה, או מבני הכהנים? התחת סשה ואהרון אתה? או מבני בניהם? כי נישלת מידם מעבודת הבורא והפכת ממלך לכהן? ותורה חדשה תתן להם מגבע?  נסכלת עשה, הן צויתיך מימים: והוחלת עד בואי.

אבנר: ונפץ העם מעלינו ופלשתים  כחול אשר על שפת הים.

שמואל: ובמה תאמר להפיצם?

שאול; כי אין לה' מעצור  מלהושיע ברב או במעט; אך אם אפול – במה נחשבתי, ומעט העם אשר ברגליי?

שמואל: ועוד שליחים שילחת אלי הרמתה, לברכך במלחמתך זו נגד פלשתים! הכיצד ראיתני נוטל עלי משא זה, לפני כישלונו? הלא מתי מעט  נותרת וישראל פנו לך עורף!, האני אברכך ברך, עד כי את ביתי עלי ישרפו  הפלשתים ברמה ובא קץ  אף למקדש מעט  ומרכז  רוחני דל זה שנותר לישראל?

קיש: (קריאת בינים  כהשלמה למשפט): אחר שילה

שמואל: – התחת ה' הנך?  או שליחו? הבשמו יצאת לערוך מלחמות?

שאול: הלא כי משחני ה' בידך על נחלתו לנגיד, ומחסדו אצל עלי: התוכל להשיבו אליך? כי עלי ועל שכמי משא העם, ולא עליך; כי במה תושיענו אם לא בזרוע המלך?

שמואל: כן, קיש, אבי שאול בן אביאל!  אני ראיתי את שילה בהישרפה ואת מחנות ישראל ליד אפק מוטלים חללים חללים גדודים-גדודים.

אבנר: האמנם כן הוא, כי צפד עורך עליך לשמע שם פלשתים? ביקשת לנטוע בסיבי נפשותינו מבעוד סועד את מחדל הרצון: לשים נד גדול וסכר לפני חפץ.  "והוחלת שבעת ימים עד בואי אליך"  – הן כה היתה   מצוותך לשאול הנער? והנה עתה הוא  מלך. ההוחלת כי תעמוד לו מצוותך לנצח? להמתין, להוחיל עד שבעת ימים, עד פג המעשה ונד הספיקות יגדל  כעד ערב צל צלם של הרים?

קיש: אכן, עת על ישראל הקימות מלך, דבר חדש יצרת: כוח נעורים טרם היה: סמכות חדשה: ובעודה זו מוחילה לך שבעת ימים, היא יצאה לדרך.  הקיוית מבעודה, באבה להחלישה? לברכתך הוחילה – ברך מעשה ידיך.  או שמא יצרתה כדי להרסה?  או מראש זרעת במצוותך ביציר כפיך זה מגרעיני ההרס? כי מה היו מספרים על שמואל מבעוד ימים, לולא זאת –  'שפט ברמה ובחייו משח לו מלך – או שנים?'

שמואל:  אך זאת בפעם  אחרונה אני  מפציר בך,  שאול, הנח לנשקך, והנח לישראל, והשיבם לאהליהם! פנה עורף למערכה ויסור זעם פלשתים מעל עם ה'  וישבו כל איש ישראל באוהליו לבטח! כך היה בימיי – מדוע תחת ידך היתה ישראל כמרקחה, ומהומה ומבולקה לא פסקו  מהימים שמשחתיך למלך? הלא עמים רבים ישבו בכנען – חווים, מצרים, גרגשים, חורים – איה הם? וגם פלשתים בדרך זו ילכו, ועתה קום קום,  לך לך לך אתה ואנשי ביתך ועבור אח הירדן הזה ובנה לך שם בית; ברח מפני נקמתם של פלשתים בך ובבני ביתך ובכל ישראל! הנה הודעתי לך את אשר תעשה. כי הסכלת עשה ולא שמרת את מוצא פי ולא אבית שמוע    למצוות ה', וממלכתך לא תקום עוד לא מחץ ולא מבית. כי העם  נפץ מעליך: וראה מה אתה מביא על ישראל, אם לא תבוסה ניצחת.

שאול: לא איש כמוני ינוס  מהמערכה. ובמה נחשבו לי חיי וחיי מלכותי?  אך שעה על פני אדמה זו, לא יותר.  ביום בו עול עם זה הנחת על כתפיי, דבר גדול משמירת קיום מצוותיך נטעת בלב; ואם כל הכוחות המנוגדים האלה יחד יתגוששו, איזו מהם ידו על העליונה –  הרי תראה בעיניך. אך בדבר נשלי את מעמד הכהונה, לו יהי כדבריך: ומעתה כהן ולוי יהיו לי במחנה וארון הברית.  גש הלום, בני (לאחיה)  מי אתה?  

אחיה: אחיה שמי, המלך.  אחיה בן אחיטוב אחי אחימלך בן פנחם בן עלי שופט  בישראל וכהן בשילה.

שאול:  אכן, מזרע הכוהנים אתה; התואיל תתהלך עמי ועם העם בכל אשר ילכו? התשב עמדי להיות לי לאב ולכהן במתנות ישראל, והיית כאחד מבניי, בני? 

אחיה: בלב ולב, המלך.

שאול: (מסיר  אפוד בד מעליו ומלבישו על אחיה): עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה הלוי לכהן – ואף אתה, שמואל, מה לך  עוד לומר  – הן מתלמידיך הוא?

שמואל: ומצאצאי עלי ובני חפני ופנחס שהשחיתו דרכם; ועתה ידעתי כי אין לב בני עלי אלי עוד. ואתה שאול  – עיקשת  במעקשים והיה לך למוקש –  כי ביקש לו ה' איש כלבבו ויצווהו לנגיד לעמו – אך אתה לא שמרת את מצוות ה',  ואך מעט מפסע עוד עד תראה: קרע ה' את  הממלכה מידיך

ויוצא בזעם.