בננות - בלוגים / / למי שכואבות השנים (משלי חיות מאיזופוס עד יל"ג)
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

למי שכואבות השנים (משלי חיות מאיזופוס עד יל"ג)

 

 

 

 

 

 

 

 

גן החיות. חיתו  ארץ.

 

אנו משוטטים בדפי  השירה העתיקה – מול החדשה והחדישה ביותר.

למעשה, אינני אוהב שירי חיות, אך הם קיימים ויש  לשים לב גם  אליהם. ואם יל"ג אולי בעקבות  גיתה הגדול הרשה לעצמו… (ואולי הלך מעט בעקבות איזופוס,  לפונטיין, קרילוב), אולי בכל זאת יש בהם משהו.

 Aesopus fuit clarus fabularum scriptor qui in VII vel VI saeculo a.C.n. vixit. (איזופ היה מספר סיפורים שחי במאה ה-7 וה-6 לפני הסיפרה.(זה לענת).

יַתּוּשׁ וּפִיל 

 

יַתּוּשׁ יָשַׁב עַל גַּב פִּיל,

הוּא שֶׁאַל: הָאֵין אֲנִי מַפְרִיעַ?

שֶׁאִם כֵּן,  אָחִי-בַּדָּם, אָעוּף לִי, לַאֲגַם אַרְחִיק,

שִׁיר פְּרֵדָה אֲזַמְזֵם בְּמַעֲלוֹת אָזְנֶיךָ.

 

 פַּקָּח הַפִּיל אֶת עֵיְנַיו; מָה אַתָּה, בְּמָטוּתָא?

הֵן שִׁבְתְךָָ עִמִּי אַף טֶרֶם יָדַעְתִּי.   

כִּמְדֻמֶּה, לֹא אֶחְסַר, אִם תַּרְחִיק:

לֹא אָחוּשׁ לְהֶעְדֵּר גַּבְרָא רַבָּא כְּמוֹךְ.

 

(מהשירה השומרית. תרגם מ. גנן).

יורשה נא להעלות כאן זכר לשיחה חשובה אחרת בין פיל לפרעוש: השיחה הייתה היסטורית.

הפרעוש, שחשב כי מתגאים עליו, אמר לפיל: "וכי תחשוב את עצמך לעצום בחיות? דע כי יש עוד עצומים וגדולים ממך"!

ענה הפיל: "ואתה, אל נא תתבייש שקטן אתה: שהרי יש  יצורים רבים, קטנים ממך בהרבה".

(השיחה נתעראה בגן החיות התנ"כי בירושלים ביום כ"ה כסלו תשתט"ה).

 

מוֹת הַזְּבוּב

 

בְּכֹל כֹּחוֹ מוֹצֵץ הוּא מִן הַצּוּף.

לְמַשְׁקֶה בּוֹגֵד-מָתוֹק כֻּלּוֹ רָתוּק.

הוּא נֶהֱנֶה מִתַּעֲנוּג רָצוּף.

רַגְלָיו – דַּקּוֹת – אֹחְזוּ מִזְּמַן שִׁתּוּק.

אֵינָן זְרִיזוֹת  עוֹד אֶת כְּנָפָיו נַקּוֹת,

לֹא חֲרוּצוֹת הֵן לְסָרֵק הָרֹאשׁ:

חַיָּיו הֵן תַּמּוּ תּוֹךְ תַּעֲנוּגוֹת,

רַגְלָיו עוֹמְדוֹת שָׁם טְבוּלוֹת בְּרוֹשׁ.

וְהוּא שׁוֹתֶה, שׁוֹתֶה, קָסוּם מִמּוֹר עוֹבֵר.

בָּא מָוֶת, חֹשֶׁךְ – וְאֶת אֲלְפֵי עֵיְנַיו סוֹגֵר.

(שירו של  גיתה: (Fliegeltod   .

( תרגם משה גנן)

Sie saugt mit Gier verrätrisches Getranke

 Unabgesetzt, yom ersten Zug verführt

Sie fühlt sich wohl, und längst sind die Gelenke

 Der zarten Beinchen schon paralysiert.

Nicht mehr gewandt, die Flügelchen zu putzen,

Nicht mehr geschickt, das Kopfchen aufzustutzen

Das Leben so sich im Genuß verliert

Zum Stehen kaum wird noch das Füßchen taugen

So schlürft sie fort, und mitten unterm Saugen

 Umnebelt ihr der Tod die tausend Augen.

שׁ.

 

 ועוד שיר שומרי:

שִׁנַּיִים

 

אַחֵר בְּרוֹא אָנוּ שָׁמַיִם

 אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ מִגּוּפָם אֲדָמָה,

הָאֲדָמָה הַשְּׁרִיצָה נְהָרוֹת,

הַנְּהָרוֹת הוֹעִילוּ  הֶעֱלוּ תְּעָלוֹת,

הַתְּעָלוֹת הִתְעַלּוּ וְיָצְרוּ בִּצּוֹת, סוּף וְגֹמֶא,

אֵלֶּה הוֹלִידוּ לַהֲקוֹת יְתּוּשִׁים,

תּוֹלַעִים דְּמוּיוֹת מַקֵּל, כֶּרֶץ* וְכֹל רֶמֶשׂ.

הַיְתּוּשִׁים וְהַכְּרָצִים קִנַּנּוּ בִּקְנֵי-סוּף,

מִשֵּׁם שִׁחֲרוּ לַטֶּרֶף

כְּכַרְקוֹם** הַמְבַקֵּשׁ לִכְבֹּש עִיר,

כְּצָבָא נִטְפָּל לָאָרֶץ לָמֹץ דָּמֶיהָ.

 כִּכְפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטֶּרֶף

לְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם.

אָז בָּאוּ יַחַד אֶל לִפְנֵי כֵּס אָנוּ, מֵאֵד הִתְלוֹנַנּוּ;

"מָה נֹאכַל"? שָׁאֲלוּ, "הוֹ, אָנוּ, מָה נִשְׁתֶה?"

"תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹת" – עֲנֵה לָהֶם אָנוּ,

תָמֹצּוּ מִיץ מַר מִצִּמְחֵי הַבִּצָּה,

בָּאֲפַרְסֵק  טָרִי תִּמְצְאוּ לָכֶם בַּיִת",

"אֵין אָדֹם מִדָּם אָדָם" – עֲנוּ שְׁרָצִים יַחַד;

הַלְעִיטֵנוּ– נָא. אִם כֵּן. מֵאוֹתוֹ אֹדֶם;

הַיַּתּוּשׁ מִבַּחוּץ, הַתּוֹלָע מִבֵּית,

הַכֶּרֶץ מֵהַמְעִי הַדַּק יָמֹצּוּ, יָלֹקוּ,

עָרֹה עָרֹה בָּחֵיךְ. בֵּין שָׁרְשֵׁי  שִׁנַּיִים.

עַד  שֵׁן בִּינָה תֵּיעָקֵר, מְקוֹר הַפֶּה יִתְגַּל,

 רֹק רָב שָׁם יוֹקִירוּ,

 שָׁם יִרְווּ רֹב נַחַת, מְאוּם לֹא יוֹתִירוּ.

 

*כֶּרֶץ כרצא, בַּבְּלִי, גִּיטִין סֶט ע"ב: טַפִּיל הַגּוֹרֵם לִכְאֵב מֵעַיִם, וְעַל-פִּי שִׁיר זֶה – יוֹשֵׁב גַּם בַּחֵךְ.

** כַּרְקוֹם, מִן הַיְוָנִית ((Characum צָבָא הֵצֵר עַל עִיר ) מִשְׁנָה גִּטִּין ג, ד),

 

Thorkild Jakobsen: Treasures of Darkness, p. 53

Dr. Georges Contenau. La Medicine en Assyrie  & en Babylonie, Libraire Malone, Paris, 1938

 

תרגום מאכדית ועיבוד;  משה גנן

 

זה הוא לחש נגד כאב שנים.

After Anu  created heaven,

 Heaven created earth,

Earth created rivers’

Rivers created watercourses,

Watercourses created marshland,

Marshland created worms,

The worm came crying before Shamash,

Before Ea  his tears lowed down,

“What will you give me, that I may  eat?”

“What will you give me, that I may  suck?”

“I will give you  a ripe fig and an apple”.

“What are the  a ripe fig and na apple to me?

Set me to dwell between the teeth and jaw,

That I may suck the blood of the jaw,

That I may chew on the bits of food stuck in the jaw”.

“Because you said this, worm,

May Ea strike you with the might of his hand!!

 

הערות

 

השיר אופייני לשירי שומר – יש בו דו-שיח, גם ויכוח. יש בו  אמיתות – כדור הארץ כידוע הוא  תוצאה של התפוצצות בגוף השמש, כלומר הכדור מקורו בשמים. לא ידעו כמובן על חיידקים, אך הבינו שרקבון הן מקורו בחיידקים ("תולעים" הניזונים על  אי-נקיון בפה).

 כל זה מושתל לטבע ארץ הנהרות השנים, ארץ בוצית, ארץ מושקית בתעלות.

התרגום הוא, כאמור, עיבוד בטעם עוד .

 

 

 

מחקתי מכאן שירים לא שלי שבעליהם מעדיפים לפרסמם במקום אחר, בעיתונות מודפסת. אפשר להבין  ללבו.

כיון שנוצר חור, אני מפרסם במקום זה שמחקתי  תרגום שיר יפני:

אִם כִּי קָר  וְלַח הַלֵּיל

יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הַגַּחְלֵל,

אוֹרוֹ מֵאִיר: הוּא מִטִּיֵּל.

 

(רַק הַזָּכָר. הַגַּחֲלִילִית

חֲסְרַת כְּנָפַיִם. בַּלֵּילוֹת

חֲשׁוּכָה הִיא, כֻּלָּהּ שֶׁלִּילִית).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. נהניתי מאוד.

  2. משה, תודה על הפוסט הנהדר. אני אדפיס לי את האסופה הזאת. נהדר !אני מאוד אוהבת משלי חיות.

    • יעל, לוסי,
      תודה לשתיכן.
      תבואו תמיד. יש כאן גן אוצר…
      אגב, באג: הבלוג איננו מודיע על כל הכניסות. חבל – אפשר כאיו לפספס…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן