הַגְדָּרָה: שִׁיר
שִׁיר הוּא שִׁיר שֶׁל
רֶגַע בַּחֲצַר
כְּשֶׁעַל הַדֶּשֶׁא
הָרָגִיל
נוֹפֵל אוֹר אַחֵר
שִׁיר סְפָרַדִּי: מָה שֶׁרָאִיתִי מֵעַל גֶּשֶׁר הַסְּפִינָה
רָאִיתִי מֵעַל גֶּשֶׁר הַסְּפִינָה
אֶת גִּבְעוֹת סְפָרַד
נְסוֹגוֹת בַּעֲרָפֶל הַמּוֹרִיק
שֶׁהָאֶדְמֶה הַחוּמָה עוֹטָה
בְּנַגְּנָהּ צְלָלִים
רָאִיתִי מוֹרְדוֹת הָרִים, רָאִיתִי
שׁוּרוֹת גְּפָנִים שְׁזוּרוֹת עַל חוּט
צוֹעֲדוֹת בַּסָּךְ אַל בָּתֵּי הַיֵּין הַקְּטַנִּים
בְּפִנּוֹת הָרְחוֹב שֶׁל הָעִיר,
עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה יָשַׁנְתִּי הַלַּיְלָה
נָשְׁבוּ רוּחוֹת קַלִּילוֹת
עֲנָנִים לְבָנִים כִּסּוּ אֶת הָרָקִיעַ
וְנָסְעוּ, וְנָסְעוּ, הִרְחִיקוּ נְדוֹד.
לסיגל – הערה –
השיר התפרסם בתרגומי לאנגלית.
אגב, השיר נולד מתוך איזה חלום – קורה – כי אין הוא בדיוק עולה – גילוי נאות – בקנה אחד עם חוויותיי האוטוביוגרפיות. הייתי בספרד, אך לא בשיט: אך את ההרים עטויי שורות גפנים על מורדות ההרים ראיתי דוקא במסע-שיט על הריין, לאורך
המוזל
What have I seen from the bridge
I have seen from the ship"s bridge
The hills of Spain
Receding in the green fog
The earth wears on its brown crust
Playing tones by the shades.
I have seen the slopes of hills. I"ve seen
The rows of red wines hanging on their wire
Marching like tired soldiers towards the small inns
At the corners of streets in the town.
On the bridge I have slept during the night.
An easy breeze played with my hair.
White clouds swam in the sky
Wandering far away.
משה, למרבה ההפתעה השירים שלך (לטעמי) טובים יותר ומעניינים יותר מהמאמרים.
ובכלל, תפסיק להתנצל ולתרץ.אתה לא חייב כלום לאף אחד. רק לעצמך.
היי מושלה
שיר מלא טעם…
גם הצילום מקסים.
שיר הוא חלום כך גם אני מרגישה
להתראות טובה
לטובה,
רב תודות!
נחבא נכבד,
1) תודה על דבריך.
2) על טעם וריח אין להתווכח – יש ששירים מדברים אליהם ויש שמאמרים, ויש ששניהם ויש… אך מוטב לא לסיים…
3) לא הואלת להתייחס לקבלתי את עצתך. ואולי לא שמת לב – קיבלתי את עצתך, קיצרתי במאד את הפוסט על מטרונה ההיסטורית, ועוד יותר קיצרתי את המאמר הבא אחריו (כך שפרסמתי מכ-27 עמוד (3!!! והודיתי לך ובאנו בכך, שנינו, אני תקווה כי באנו, אל המנוחה והנחלה.
4) אני מתנצל על ההתנצלויות, הן פשוט תגובה על הִצָּלוּיוֹת, ואולי כדבריך – אין בהן הצלה, ורק האוזניים מצלצלות מהן – ונודה לכל בצלצלי שמע. דע נא- אני יודע שאינני חייב לאיש דבר – אך לעתים הם חושבים גם מה שאני נותן ליותר מדי.
משה
שמתי לב בהחלט ,ולטעמי זה מתאים יותר וקריא יותר.
אכן, על טעם ועל ריח.
אתה צודק.
בברכה
הנחבא
הי משה, מוחמאת מאוד מהמענה וגם מבינה את בחירתך בבלוג כמקום למאמרים, אולם מוצאת כי לשירך מקום מצויין כאן לצד כל המטיילים המשוררים, וגם אם תמונת חלום או תאור מציאות, הללו, כמו גם שירך זה על ספרד, לוקחים אותי כקוראת לעולמות אחרים, וזה לי (כקוראת שממש תקועה פה בארץ) כמו לחלום, וזה נפלא.
סיגל, תודה.
המשיכי לעקוב… ושוב תודה.